רימון מצוי (וונדרפול)

רימון מצוי הוא עץ-פרי קטן, לעיתים שיח, נשיר, גובהו כ- 2–6 מ’. נפוץ מאוד בארץ, עד כדי פליט תרבות. מקובל הן במטעי-פרי ובוסתנים והן בגינות-נוי. הרימון הוא יותר שיח גדול מעץ, אבל אפשר לעצב אותו כעץ קטן על כמה גזעים לגינה הביתית. בגינת הנוי מגדלים גם זנים ננסיים. רימון מצוי אינו גדל בר בארץ. הוא אחד מצמחי שבעת המינים למרות שמוצאו כנראה מצפון איראן (פרס). הוא פוזר לכל העולם ולאזורנו הגיע לפני למעלה מ-4000 שנה.

קצות ענפיו קוצניים מעט, עליו נגדיים, בלבלובו הוא נוטה להאדים, ובסתיו, בשלכת מצהיב בגוון מיוחד ואופייני לו. בהתאם לזן, באביב הרימון המצוי פורח ובקיץ פירותיו מבשילים. פרחיו קישוטיים ובמיוחד פירותיו. הפרח אדום, בולט ויפה. קוטרו כ-5 ס”מ, ואורכו גדול עוד יותר. 6 עלי הגביע שלו גלדניים ונשארים גם אחרי התפתחות הפרי. גוונם כקליפת הפרי, בהתאם לזן ולתנאי-הגידול. עלי הכותרת אדומים, עדינים ומקומטים, והאבקנים רבים. לפרח אין צוף, אך יש שפע של אבקה, והוא מואבק על-ידי חרקים שוחרי אבקה. בעל זרעים רבים, אשר כל אחד מהם עטוף לחוד במעטה עסיסי, מעין ציפה, המתפתחת מתוך קליפת הזרע. צבע הציפה ורוד או אדום, והיא הנותנת לפרי את טעמו וניחוחו המתוק. הפרי כדורי, קוטרו נע בין כ-8–18 ס”מ, ומשקלו כחצי ק”ג. הזרעים נפוצים על-ידי ציפורים, האוכלות את ציפת הזרע ומפרישות את החלק הקשה (הזרע עצמו). לכל חלקי הפרי מיוחסות השפעות בריאותיות חשובות, כמו נוגדי חמצון, ויסות לחץ דם ועוד. בסוף האביב (מאי) אפשר לעטוף כמה פירות בשקיות נייר וכך למנוע ממזיקים להגיע לפירות ולהנות מפירות יפים ללא חומרי הדברה וללא חרקים (כחליל הרימון, זבוב הפירות ועוד). בנוסף מומלץ לתלות מלכודות זבובים ולבצע טיפולי מנע. כיוון והעץ צומח בצורה פראית ודורש תחזוקה רבה, הוא פחות מומלץ לגינות נוי פרטיות.

מגדלים אותו למאכל ולמיצוי מיץ. כמו כן, מפיקים מהרימון גם ליקר גראנדין, וגם שיכר (יין רימונים). בעקבות דרישת הצרכנים טיפוחו בארץ הואץ בשנים האחרונות. ישנם זנים שונים, חלקם חמוצים וחלקם יותר מתוקים, חלקם מקדימים וחלקם מאחרים בהבשלת הפרי בעונה. הזנים המוכרים יותר הם ‘ראש הפרד’- זן מתוק המבשיל בסוף אוגוסט- ספטמבר, פרי עם קליפה ורדרדה, בעל חיי מדף בינוניים, ‘רימון שחור’- זן עפיץ, שפירותיו חמצמצים-מתוקים המבשיל מאוחר (נובמבר-דצמבר) וקליפתו שחורה וזן “וונדרפול” שפירותיו אדומים יותר ואנו משווקים אותו במשתלתנו. בעבר הכינו דיו ותרופות מן השורש, הקליפה והזרעים. במשך דורות הופיע הפרי בפסיפסים. הרימון המצוי הוא מין יחיד במשפחה, קרוב רחוק של ההדס.

עוד במשפחה: רימון ‘פרח מלא’ »