מוזמנים לשתף:
מוזמנים לשתף:
מוצא : דרום מזרח ארה”ב
אופי : ירוק עד
צורת צמרת : מעוגלת רחבה
פריחה : אשכולות, אינה משמעותית
עונת פריחה : אביב
פרי : בלוטים
גובה כבוגר : 20-25 מ’
קוטר כבוגר : 15-20 מ’
קצב גידול : בינוני-מהיר
השקיה : חסכונית, זקוק להשקיית עזר בקליטה
קרקע : כל הקרקעות, מלבד מלוחות
התאמה גאוגרפית : כל הארץ מלבד עמק הירדן והערבה
עמידות אקלימית : עמידות בחום, רגישות לקור
שימושים : בודד, קבוצה, רחוב, שדרה, חורשה, יער
עץ ירוק עד, בינוני גדול, שמוצאו מדרום מזרח ארה”ב והוא נחשב לעץ אייקוני באיזור מוצאו. גזעו של העץ מחורץ, כאופייני לעצי אלון, בצבע חום כהה נוטה לאפור. העצה חזקה מאוד ושימשה בעבר לבניית ספינות. עליו אובליים וחלקים, באופן שמזכיר את הזית במידת מה. צדו העליון של העלה מבריק, בצבע ירוק כהה וצדו התחתון אפור. למרות שהעץ נחשב לירוק עד, למעשה הוא משיר את עליו ממש לפני הפריחה ולבלובם של עלים חדשים (בדומה לאלון השעם), כך שלמעשה אין מופע שלכת מלא. כלומר, העץ אינו עומד ערום כמעט בכלל, והוא מופיע עתיר ירק בכל ימות השנה.
ענפיו של העץ צומחים בזוויות מעניינות היוצרות צמרת רחבה ופיסולית היוצרת נוף מעניין וצל רב (בדומה לאלון התבור). כן, הוא קל יחסית לעיצוב. העץ מפתח מערכת שורשים חזקה במיוחד, היודעת “לרוץ” גם על פני הקרקע, ומאפשרת לו להיות עמיד בפני רוחות חזקות (גם בפני הוריקנים בארה”ב, למשל). העץ עמיד במידת רבה לרסס מי מלח, ובארה”ב צומח במישורי החופים. להערכתנו, יתאים כעץ לקו שני ושלישי לים. הוא מעדיף אקלים חמים וזקוק להשקיית עזר רק עד להתבססות, לאחר מכן יזדקק להשקיה רק בתנאי חום קיצוניים. הוא עמיד לקימחון ואינו סובל מפייחת (לעומת אחיו – אלון גלעין, תבור או שעם). צימוחו של העץ מהיר והוא מאריך חיים. בלוטי העץ קטנים יחסית, בצבע חום כהה עד שחור, ומבריקים. הם יכולים להופיע לבדם או באשכולות. בארץ, בלוטים אלה לא מתפתחים וכמעט שאינם מורגשים במופע העץ וכמובן מבחינת לכלוך. בישראל קיימים פריטים בודדים בני כ-40 שנה. עד היום, מסיבה שאיננה לגמרי ברורה, נראה שהעץ אינו עובר בארץ הפריה, ופירותיו אינם מתפתחים. משום כך, ריבוי העץ בארץ הוא וגטטיבי בלבד, כך אנחנו נהנים מאחידות מופתית של הזן על שלל תכונותיו המצוינות. ניתן להניח שמדובר בזן דו-ביתי והפרטים אשר הובאו לארץ לפני עשרות שנים, היו זכריים. בשל התכונות המצוינות שנזכרו לעיל, אנחנו רואים באלון הורג’יניאני זן מצטיין ומוביל במיוחד לשדרות, וממליצים לשתול אותו בתעלות שתילה, על מנת לאפשר התפתחות אופטימלית.
עוד מהמשפחה: אלון השעם | אלון התבור | אלון הגלעין |אלון ארוך עוקצים | אלון אנגלי “צר” | אלון מצוי | אלון וירג’יניאני | אלון מכלוא שעם-תבור ‘גוליית’ | אלון ערמוני | אלון הלבנון | אלון התולע | אלון שסוע | אלון מכלוא שסוע ולבנון ‘אליהו’
המשתלה מוכרת בסיטונאות וללקוחות פרטיים, בתיאום מראש- 054-8680199 | משרד 08-8573047 | משרד- הזמנות בוואטסאפ 054-8680188 | ilanursery@gmail.com | החריש 37, נווה מבטח
© כל הזכויות שמורות לאילן משתלות בע”מ. אין להעתיק או לשכפל פריטים מתוכן הדף ללא אישור
עץ יחיד:
מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום
מייצר 700 ק”ג חמצן
קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני
מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה
ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום
חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים
העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.
בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.
המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:
*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית
הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.
גילו מתקרב ל-5,100 שנים!
גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”
הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.
גובהו 115 מטר
גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!
עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.
