ברוש הביצות – טקסודיום דו טורי

טכסודיון דו-טורי משתייך למשפחת הברושיים, כאשר בעבר שויך למשפחת הטכסודיים שסווגה כתת משפחה למשפחת הברושיים. עץ מחטי בינוני-גדול, מיוחד, בעל נוף פירמידאלי רחב או רחב נוף מעוגל עם ענפים שמוטים מאוד המשווים לו נוף בכותי. בדרך כלל מתפתח במקומות לחים וחמים. הוא מתאים בעיקר לאזור העמקים, השפלה ואזור החוף על גדות נחלים או אגמים. בישראל הוא בארץ העץ ותיק, וניטע בעבר בגנים ציבוריים, בגינות פרטיות ולאורך מקווי מים באזורי השפלה והעמקים. בשנים האחרונות, בשל דרישות המים הגבוהות יחסית של העץ, לא מרבים להשתמש בו בגינון והוא יחסית נדיר במשתלות. עצים גדולים במיוחד של טכסודיון דו-טורי בישראל מוכרים במקורות הירקון, בפס הירק קריית חיים, בגן אקלום אילנות ובגנים ציבוריים רבים.

מוצאו במזרח ארה”ב שם הוא גדל בשטחי ביצות לאורך החוף האטלנטי ומפרץ מקסיקו מדלוור ועד טקסס. הוא חודר לתוך היבשת לאורך נהרות בעמק המיסיסיפּי. גדל בעיקר בשטחים המוצפים מים כל השנה ולכן הוא נקרא באנגלית גם “ברוש הביצות”(Swamp cypress) , שם הוא מקטין את זרימת המים והסחף. התייבשות ביצות חושפת אותו לסכנת שריפות שפוגעות בעצים ובזרעים וגורמות להחלפתו בצמחים אחרים כגון צפצפות וערבות. נוטריות הן בעל-חיים פולש בשטחי הגידול של הטכסודיון, והן מכרסמות ועוקרות נבטים צעירים שלו ומפריעות להתחדשות היערות באזור.

צבע עלוותו ירוק-זהוב על רקע צבע גזע אדמדם. קיימים זנים בעלי צבעי שלכת מאדימים, וישנם פרטים בארץ שאינם מגיעים לנשירה ונשארים ירוקים כל החורף. גיזום הענף המוביל יוצר עץ רחב נוף יחסית, הדומה לנוף הערבה הבוכייה. טכסודיון דו-טורי יוצא דופן בין המחטניים בכך שהוא עומד בשלכת חורף. צבע שלכת, ירוק-זהוב. העובדה שבחודשי החורף עומד העץ בשלכת הקנתה לו את שמו האנגלי הנפוץ “ברוש קֵירֵח”(Bald cypress) .

טכסודיון דו-טורי הוא עץ חד-ביתי עם פרחים חד-מיניים: אצטרובלים זכריים מוארכים ורפים ואצטרובלים נקביים מעוגלים הנישאים בנפרד על אותו עץ. האצטרובלים הנקביים הצעירים ירוקים והופכים לחומים אפורים בשלב הבוגר שלהם, בצורתם הם דומים לאצטרובלים של ברושים וקוטרם 2.5-3.0 ס”מ. הזרעים הם הגדולים ביותר במשפחת הברושיים ואורכם מגיע לבין 0.5 ל-1 ס”מ. הם מהווים מקור מזון לסנאים, לעופות מים ולציפורים אחרות.

קליפתו של הגזע אינה עבה (2.5-3 ס”מ) וצבעה חום אפור-אדמדם. כשהוא גדל בביצות מפתח העץ “ברכיים” בבסיס הגזע שהם כמו קביים המייצבים אותו מעל פני המים ומעל הקרקע הרכה. בעבר סברו שמדובר במבנים המסייעים לשורשים לנשום. עוד תכונה המייחדת את הטכסודיון הדו-טורי בין המחטניים היא שהוא מפתח נצרי שורש לאחר כריתה, אבל הם אינם מתפתחים בדרך כלל לעצים יפים.

טכסודיון דו-טורי הוא עץ מאריך ימים המגיע בתנאים אופטימליים בדרך כלל לגובה 30 – 40 מ’ ולקוטר 20 – 30 מ’. הפרט הגבוה ביותר מגיע ל-44 מ’ בווירג’יניה, ארה”ב. הפרט הזקן ורחב הגזע ביותר גדל בלואיזיאנה: קוטרו של הגזע בגובה החזה מגיע ל-5.21 מ’ וגילו הוא למעלה מ-1,600 שנה. הוא בעל צימוח איטי. העצה הקשה שלו נטולת ריח ועמידה למים, כל אלה, הפכו את הטכסודיון דו-טורי לעץ הניטע במקווי מים באזורים חמים לשם תפוקת עץ. עמידותו למים הפכה את עצתו מתאימה לייצור רעפים, לציפוי לסירות ומבנים וזאת בנוסף לשימושיו כעץ לרהיטים ולבנייה. בארה”ב ישנם שני זנים מוכרים המשמשים לנטיעה.

טכסודיון דו-טורי הוא העץ הלאומי של מדינת לואיזיאנה בדרום ארה”ב.