מוזמנים לשתף:

קטלב קטלבי ‘מרינה’

Arbutus x andrachnoides ‘Marina’

שם עממי: עץ תות השדה – Strawberry tree
משפחה:
אברשיים Ericaceae
מוצא:
מכלוא, אגן הים התיכון
אופי:
שיח גדול או עץ קטן, ירוק עד
צורת צמרת:
מעוגלת
פריחה:
ורודה, משמעותית
עונת פריחה:
בגלים, בעיקר בסתיו-חורף
פרי:
בחורף, פרי עגול אדום בקוטר 2.5 ס”מ, אכיל
גובה כבוגר:
7 – 10 מטר
קוטר כבוגר:
5 -7 מטר
קצב צימוח:
בינוני-מהיר
השקיה:
בינונית, זקוק לתוספת השקיה בצעירותו
קרקע:
מנוקזת ועשירה בחומר אורגני, רגיש למליחות
התאמה גאוגרפית:
כל הארץ למעט הבקעה והערבה
עמידות:
עמיד לקור, רגיש ליובש וחום
שימושים:
עץ מוקד לגינה, בודד, מיכל, פארק או חורשה, פרי

ירוק עד ירוק עד
לגינה
לפארק ולחורשה
ללא שורשים אגרסיביים
גזע פיסולי
אייקון פריחה פריחה
אייקון עגול עגול
קטן-שיח קטן / שיח
פריחה ורודה פריחה ורודה

הַקְּטָלָב הוא עץ חד ביתי, קטן-בינוני, ירוק עד ובעל צמרת נוף מעוגלת ממשפחת האברשיים, הגדל בר בחורש הים תיכוני. בארץ נפוץ הקטלב המצוי (Arbutus andrachne), הנציג היחיד בישראל למשפחת האברשיים. הקטלב המצוי נפוץ במיוחד בהרי יהודה, בכרמל ובגליל. זהו אחד מעצי הבר היפים ביותר בארץ שיחודו בא ממראה הגזע, המתקלף ברצועות וחושף קליפה חלקה ואדומה. מקור השם העברי מהשפה הערבית: קַטְלַבּ.

האגדה מספרת כי שמו של העץ קשור לסיפור העממי על הרועה שרב עם אביו והרגו באמצעות מוט עץ. המוט המוכתם גדל והפך לעץ שגזעו אדום – ומכאן שמו של הקטלב – הלחם של המילים ‘קטל’ ו-‘אב’. הסבר נוסף הוא שקטלב משמעותו “קטל באיבו” שכן העץ ניחן בתכונה מיוחדת המכונה “גיזום עצמי” – ענף שאינו מגיע לאור השמש, במקום שיצרוך מהעץ אנרגיה ומים – הוא מייבש אותו, כלומר קוטל אותו לפני שהענף הגיע לבגרות.

קטלב קטלבי ‘מרינה’ הוא זן שמוצאו אינו ידוע בוודאות אך כפי הנראה מקורו באגן הים התיכון, והוא נחשב למכלוא בין קטלב מצוי לקטלב משונן ולקטלב קנרי. עם זאת, שם המין “קטלבי” (andrachnoides)  מעיד על הקרבה לקטלב המצוי, אשר מכלואים שלו נמצאו באי כריתים ובמקומות אחרים שבהם שני המינים (הקטלב המשונן והמצוי) גדלים יחד בטבע. סימה קגן ממינהל המחקר החקלאי במכון וולקני, המתמחה באקלום צמחים חסכני מים, אקלמה אותו בישראל בשנת 1995. ל’מרינה’, בדומה לקטלב המצוי, קליפת גזע קישוטית ובולטת המתקלפת וחושפת גזע חלק בצבע ירוק, המשנה בהמשך את צבעו לחום-אדמדם, מעט בהיר יותר מצבע גזעו של הקטלב המצוי.

זן ה’מרינה’ הינו על שם מחוז מרינה בארה”ב, מקום המשתלה בו ריבו אותו לראשונה. זן זה נבחר לגידול על ידינו לאור כושר הצימוח העדיף שלו ביחס למיני הקטלב האחרים המצויים בגינון בישראל, ובפרט ביחס לקטלב המצוי שהוא איטי ודורש קיום מיקוריזה – קשר הדדי בין פטריות שורש לבין הקטלב – המסייעות לעץ בתזונתו. זן ‘המרינה’ פחות תלוי במיקוריזה להתפתחותו התקינה ולכן קל יותר לגידול ולאיקלום בגינות הנוי החדשות, ועל כן הוא מומלץ ביותר.

ל’מרינה’ עלים גלדניים גדולים בצבע ירוק כהה. הפריחה בסתיו המאוחר ובחורף, באשכולות של עשרות פרחים דמוי כד בצבע ורוד. לאחר הפריחה מתפתח פרי ענבה, גדול יותר מהפרי של קטלב מצוי, שקוטרו כ-2.5 ס”מ וצבעו אדום. הפרי מתוק, אכיל, ובמרקם המזכיר את תות השדה, ומשום כך בא לו כינויו העממי. הפרי המבשיל בחורף מתפתח מפרחים של השנה הקודמת כך שעל העץ פרחים ופירות בו זמנית.

העץ מותאם לכל אזורי הארץ, למעט הבקעה והערבה. גדל בשמש מלאה אף יעדיף צל חלקי בתקופת האיקלום וההתבססות. ה’מרינה’, כמו מיני הקטלב האחרים, הוא עץ מאריך חיים ובעל עמידות טובה לטמפרטורות נמוכות, למחלות ומזיקים. זהו עץ חסכן במים אולם תוספת השקיה בשנותיו הראשונות תאיץ את התפתחותו. מומלץ לשתילה כעץ מוקד בכניסה לבית, גינה פרטית וגינת בניינים משותפים או במדרחובים. ניתן לעיצוב על גזע אחד או על כמה גזעים, ומתאים אף במיכל גדול.

עץ החיים

עץ יחיד:

מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום

מייצר 700 ק”ג חמצן

קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני

מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה

ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום

חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים

עלי שלכת

העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.

בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.

סגולות השקד

השקד הינו עץ יפה והדור בפריחתו. פירותיו חשובים, טעימים, מזינים ובעלי סגולות רפואיות רבות אשר רובם כבר הוכחו במחקרים רבים. הוספת השקדים לתפריט היומי מסייעת לחיזוק ותפקוד הגוף.
  • השקדים מכילים כ-60% שומן, בעיקר חומצות שומן חיוניות המסייעות לשמירה על הלב.
  • לחומצות שומן אלה יתרונות נוספים חשובים לגופנו, יחד עם הסיבים התזונתיים שבשקדים. השילוב המנצח הזה מסייע בירידה במשקל על ידי כך שהוא מייצר תחושת שובע ומונע מצב של אכילת יתר או צריכת מתוקים בעקבות שמירה של רמת הסוכרים בדם.
  • במחקר שנעשה באוניברסיטת פנסילבניה נמצא כי בקבוצה שבתפריט היומי שלה נכללה אכילה של 42 גרם שקדים לא קלויים, חלה ירידה באחוזי השומן והיקף המותניים. בכך ירד הסיכון של אותה קבוצת מחקר, לחלות במחלות המשויכות לסינדרום מטבולי כגון סוכרת, לחץ דם גבוה ומחלות לב.
  • שקד הינו מקור מעולה לסידן החיוני למניעת איבוד מסת עצם.
  • תמיד כדאי לצאת מהבית עם שקית שקדים ולאכול אותם ברגעים שחווים צניחה ברמת האנרגיה. אכילה של חופן שקדים מעוררת את הגוף בזכות אחוזי החלבון וויטמיני B הקיימים בהם.
  • אכילה של 5-6 שקדים לא קלויים שהושרו במים וקליפתם הוסרה מסייעת להקלה על צרבת ובחילה.

המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:

  • שקדים טריים – עד כ- 10 ביום ובשילוב עם פרי.
  • ממרח שקדיה –  בכבישה קרה וללא כימיקלים.
  • קמח שקדים – קל לשימוש, עשיר בחלבון, ויטמין E ומגנזיום. דל בפחמימות וסוכר.
  • רצוי להימנע ככל שניתן מקליית השקדים, כיוון שהחימום שלהם גורם לאיבוד מערכם התזונתי

*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית

העץ הכי קשיש בעולם

הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.

גילו מתקרב ל-5,100 שנים!

גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”

העץ הכי גבוה בעולם

הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.

גובהו 115 מטר

הזן הכי ותיק - ועמידות מרשימה ביותר

גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!

עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.

דילוג לתוכן