שיטת הנילוס

שיטת הנילוס הינו עץ בגובה של כ-5-20 מ’ עם צמרת יחסית צפופה, מעוגלת וגזע וענפים כהים. הלבלוב הצעיר שעיר, הענפים חלקים בצבע אפור, קליפת הגזע והענפים הראשיים עבים, סדוקים וצבעם כהה ומהם ניגר שרף בצבע אדמדם. העלים מנוצים פעמיים ואליפטיים בגוון ירוק בקבוק. שיטת הנילוס בעלת פריחה יפה ומשמעותית, בעלת ערך גנני:  התפרחות טרמינליות, בודדות, בהירות, בצבע צהוב-זהוב, כדוריות וריחניות, נישאות בין העלים. גבעולי הפרחים שעירים והפריחה מתרחשת בדרך כלל מספטמבר עד ינואר אך הדבר תלוי בעונת הגשמים. תרמיליו מאוד אופייניים לזן, נראים כשרשרת חרוזים, שטוחים, ישרים או מעט מעוקלים, בשרניים, ובצעירותם בעלי שערות אדמדמות. בבגרותם, התרמילים הופכים שחורים כהים והם מתפרקים לרוחב במהלך חודש מרץ עד ספטמבר. ניחוחם מתקתק כשהם מעוכים ומכילים נוזל דביק. התרמילים והעלים של שיטת הנילוס משמשים כמספוא לעוף, צאן ופרות והפצת הזרעים נעשית ע”י בעלי החיים הניזונים מהתרמילים. בנוסף, מהתרמילים מפיקים טנינים ירוקים לתעשיית עיבוד העורות, צבעים ודיו. בין היתר, זרעיו משמשים כתבלין לאחר קליה. מהשרף של העץ ניתן להפיק דבק שנקרא “גומי ערבי” (Gum Arabica). העצה משמשת להסקה, ליצירת מוטות ולשימושים חקלאיים נוספים. בנוסף לכך, מחלקי העץ השונים ניתן להפיק תרופות למחלות ונגעים שונים.

שיטת הנילוס משגשגת בהשקית עזר. היא ניטעה גם באוסטרליה (שם הוגדרה כמין פולש), בסין, בארה”ב, בדרום אמריקה ובאזורים שאינם מצויה בהם באופן טבעי באסיה ובאפריקה. בארץ השימוש בה חזר וגבר לאחרונה מתוך הרצון לשתול יותר עצים חסכוניים, אך מבין השיטים יש חסכוניים עוד יותר, כמו שיטת הנגב למשל. ברחובות קיים פרט ותיק במיוחד בן עשרות שנים.

בשיטת הנילוס נמנים תשעה תתי-מינים הנבדלים זה מזה בצורת התרמילים ובבתי הגידול שלהם. היא נפוצה באזורים יבשים ומדבריות ועד אזורים מוצפים וגדות נהרות, ומגיעה עד גובה 1,500 מ’. שטח תפוצתה משתרע באפריקה ממצרים בצפון ולרוחב המגרב והסהאל עד מוזמביק ודרום אפריקה, ובדרום אסיה מחצי האי ערב דרך פקיסטן והודו עד בורמה.

שמו של הסוג שיטה Acacia ניתן למין שיטת הנילוס במאה הראשונה לספירה, ע”י הרופא והבוטנאי היווני פדניוס דיוסקורידס, על בסיס המילה היוונית akis (אקיס) שפירושה קוץ, זאת כיוון שברבים מהמינים יש בבסיס כל עלה שני עלי-לוואי שהם קוצים קשים וחדים. כבר בתקופה ההיא נחשב העץ כבעל סגולות רפואיות חשובות. במאה ה-18 קבע החוקר ליניאוס את המין שיטת הנילוס כמין המתאר את הסוג שכלל מאוחר יותר 1300 מינים של שיטים אפריקאיות, אסייתיות ומאוחר יותר גם אוסטרליות ואמריקאיות. בשנת 2005 הוחלט בכנס הבוטני הבינלאומי לחלק את המינים הרבים של הסוג לחמישה סוגים נפרדים.

המינים האפריקאייים והאסייתיים הועברו לסוג Vachellia שכולל 163 מינים, הסוגSenegalia  שכולל 203 מינים. השיטים האמריקאיות חולקו לסוגים Acaciella שכולל 15 מינים והסוג Mariosousa שכולל 13 מינים. בסוג Acacia נשארו יתר המינים (960) שמקורם באוסטרליה ובאיי האוקיינוס השקט.

מן הראוי לציין שלא כל הבוטנאים קיבלו חלוקה זאת ואין לגביה הסכמה מלאה. בעברית עדיין לא נקבעו שמות לארבעת הסוגים החדשים. בעבר הסוג שיטה נכלל במשפחת המימוזיים ,Mimosaceae שהיו מי שקראו לה בעברית משפחת השיטיים, היות והשיטה היא צמח הבר המקומי הבולט ביותר ממשפחה זאת. כיום השיטה נמנית על תת-משפחת המימוזיים במשפחת הקטניות Fabaceae.