סופורה יפנית

עץ בינוני נשיר שמקורו במזרח אסיה. באופן מפתיע, למרות שמו, הוא אינו גדל באופן טבעי ביפן אלא בסין וקוריאה. הוא נפוץ מאוד בארץ. הוא עמיד יחסית בתנאי חום וחוסר במים, אך רגיש למזג אויר קר וממושך. הוא רגיש למדי לזיהום אויר, ולכן לא ישגשג באיזורים אורבניים צפופים או תעשייתיים. גזע העץ הוא בצבע חום-אפרפר. בצעירות העץ הגזע חלק ובהתבגרותו יהפוך למחורץ. ענפים וזרדים חדשים צומחים בצבע ירוק-זית. עלוותו של העץ ירוקה ומרשימה עד לשלב השלכת. כלומר, עלי העץ אינם משנים את צבעם לפני שהם נושרים (לעתים מצהיבים מעט) ולכן המראה הרענן נמשך מרבית השנה. העץ אמנם חסכוני במים וידרוש השקיה מסודרת רק עד ההתבססות, אבל לאחר מכן השקיה בחודשים החמים תשמר את העלווה רעננה וחיונית. העץ פורח בסוף הקיץ בפרחים לבנים קטנים וריחניים מאוד, שדומים מאוד לאלה של האפונה הריחנית. הפרחים נושרים מהעץ כמעט בבת אחת ויוצרים שמיכה לבנה עדינה מתחתיו. הייחודיות בפריחת העץ, שהיא מופיעה מאוחר יחסית בקיץ, לאחר שרוב העצים כבר סיימו לפרוח. יש לציין שהעץ מתחיל לפרוח רק לאחר כעשר שנים, אבל המראה של גדילי הפרחים בקצוות הענפים שווה את ההמתנה הארוכה יחסית. פירות העץ הם תרמילים עדינים וירוקים, שהופכים לצהובים ואז לחומים בסתיו. מראה התרמילים גם הוא נאה, ובתוכן יש זרעים שחורים דמויי שעועית. שלכת העץ מתחילה מוקדם יחסית לעצים אחרים. צימוח העץ מהיר יחסית, וזה הופך אותו לחלש מבחינת המבנה, וענפיו נוטים לשבירה. בשל כך הוא גם לא יאריך חיים. הזן הבכותי של הסופורה היפנית נחשב לחזק ועמיד יותר עלוותו הירוקה והיפה של העץ, ופרחיו העדינים והריחניים הופכים אותו לעץ נוי שימושי ואטרקטיבי ברחבי אירופה וצפון אמריקה וכמובן גם בישראל.

העץ משמש בשימושים שונים ברפואה העממית במזרח אסיה, וישנן אגדות עם שנקשרו בו בסין ויפן.

עוד במשפחה: סופורה אמריקאית, סופורה יפנית, סופורה יפנית בכותית