מיש מערבי

עץ בינוני- גבוה, נשיר, שמוצאו במזרח ארה”ב. לעומת מינים אחרים של מיש, יש לו גזע דק יחסית וזקוף אך קליפת הגזע עבה, מחוספסת, ומחורצת באופן לא אחיד, ובעלת מרקם גס במיוחד כשל שעם. הוא מגיע בדרך כלל לגובה 10-18 מטרים וצימוחו מהיר יחסית. מאריך חיים, ובתנאים האידיאלים של עמק המיסיסיפי בארה”ב ניתן למצוא פרטים שהגיעו לגובה של 40 מ’ והאריכו חיים עד ל-150 ואפילו 200 שנים. בארץ העץ אינו נפוץ. ניתן למצוא אותו אצלנו במשתלה.

צמרת העץ מעוגלת והענפים בכותיים מעט. המיש המערבי פורח באביב, מיד אחרי הלבלוב, שמגיע בארץ יחסית מאוחר (שלהי חודש אפריל). הפרחים קטנים, ירקרקים, חסרי חשיבות גננית. הם מופיעים על העץ באשכולות נפולים בקצות הענפים. פרחי העץ מתחלקים לשלושה: נקביים, זכריים ודו-מיניים. הפירות, דמויי ענבים קטנים, מבשילים בסתיו המוקדם. בתהליך ההבשלה צבע הפרי משתנה מכתום-אדום עז עד לסגול כהה. בתוך הפירות יש גלעין חום ועגול. הפרי חביב על ציפורים וחיות אחרות. הפירות אינם נושרים בקלות ונשארים על העץ זמן רב לאחר נשירת העלים ומותירים את העץ במראה מעניין לאורך זמן. בסתיו העלים נצבעים בצבעי שלכת צהובים-זהובים מרהיבים במיוחד. ככל המישים, מופע השלכת יהיה משמעותי במיוחד באיזורים קרים יותר. נציין בהקשר זה כי שלכתו של העץ היא האטרקטיבית ביותר מכל אחיו המישים הנפוצים בארץ. הוא מתאים מאוד כעץ שדרה ורחוב, והוא עומד היטב בתנאים אורבניים. המיש המערבי יעדיף שמש מלאה, אך מתאים גם בצל חלקי והוא עמיד ברוח ובקרה. חשוב להקפיד על עיצוב נכון של שלד העץ מצעירותו, על מנת למנוע שברים עתידיים.

עוד מהמשפחה: מיש בונגה (מיש גשר הזיו) | מיש דרומי (מיש אוסטרלי) | מיש סיני | מיש אפריקני | מיש מערבי | זלקובה משורית