מגלון אפריקני (הרפפליום)

עץ ירוק עד, בינוני, שמוצאו מדרום אפריקה והוא נפוץ שם על גדות הנהרות וכיום גם בערים, כעץ רחוב, בשל תכונותיו הטובות. העץ עמיד בתנאי שרב ובמגוון רב של קרקעות, אך אינו עמיד בתנאי קרה. אינו דורש השקיה מיוחדת וקצב צמיחתו מהיר. בארץ יתאים מאוד לאיזור הנגב בשל יכולתו להתמודד עם תנאי השרב.

גזעו של העץ נוטה לגדול בצורה ישרה יחסית, והוא יתחיל להתפצל בגובה רב יחסית, שם הוא יוצר צמרת גבוהה, עגולה ומעט מבודרת לעיתים, היוצרת צל משמעותי. העץ עתיר ירק, ועליו של עץ ירוקים ומבריקים המלבלבים בצבעי אדום. פריחתו הלבנה של העץ אינה משמעותית ובאה בגלים לאורך כל השנה. לאחר הפריחה, עצי הנקבה חונטים פירות דמויי שזיפים מאורכים וירוקים, המבשילים לפירות אדומים. הפרי אכיל, ויש אף שמכינים ממנו קומפוט.

פירות העץ, הגדלים כל השנה, הם בשרניים ומלכלכים מאוד. יש לציין שלמרות שהעץ הוא דו ביתי, בארץ מצויים רק זני נקבה, חלקם חונטים הרבה פרי וחלקם פחות. אנחנו משתדלים במשתלה לקדם זנים עם פרי מועט על ידי הרכבה. השימושים המומלצים על ידינו לעץ הם בגינה, בצדי דרכים, קבוצה ופחות עץ המתאים לרחוב או בריצופים. פירות העץ עסיסיים, גורמים ללכלוך רב, יכולים לגרום להחלקה וכן מושכים עטלפי פירות וציפורים ה שגורר לכלכוך נוסף… לכשיימצא בארץ זן הזכר, אנו ממליצים לשתול רק אותו ברחובות, כדי להימנע ממטרד הפירות .פירות העץ נחשבים לאכילים, ואפילו היה ניסיון בנגב להפוך את גידולו של הפרי (אליו מתייחסים כ”שזיף בר” או “שזיף חמוץ”) למסחרי, איך ניסיון זה נכשל. מהפירות החמצמצים נהוג להכין באפריקה ריבות. בארץ נוהגים לכנות אותו “שיזף אפריקאי”.