מוזמנים לשתף:

צפצפה קנדית (צפצפה מקוצעת)

Populus X canadensis

מוצא : דרום אירופה, מערב אסיה ומרכזה, צפון אמריקה
אופי : נשיר
צורת צמרת : מבודרת מעוגלת רחבה
פריחה : ללא חשיבות גננית
עונת פריחה : אביב
פרי : ללא חשיבות גננית
גובה כבוגר : 25-40 מ’
קוטר כבוגר : 8-15 מ’
קצב גידול : מהיר- מהיר מאוד
השקיה : זקוק להשקיית עזר למראה יפה
קרקע : כל הקרקעות למעט מלוחות, מעדיף לחות
התאמה גאוגרפית : כל הארץ מלבד אזורי ההר הגבוה
עמידות אקלימית : עמידות בקור
שימושים : בודד, קבוצה, שדרה, הסתרה, שובר רוח

צפצפה קנדית הינה זן מכלוא, שהוא תוצר של הכלאה בין צפצפה שחורה ‘איטלקית’, המוכרת בישראל ומוצאה ממרכז אסיה עד אירופה, לבין צפצפה P. deltoids הנפוצה במזרח יבשת צפון אמריקה ופירוש שמה הוא צפצפה בעלת עלה משולש ומכונה גם Eastern Cottonwood ו- Necklace Poplar.
צפצפה קנדית היא עץ נשיר שצמרתו מעוגלת. העץ מתנשא לגובה של כ- 40-25 מ’ וקוטר צמרתו כ- 15-9 מ’. הגזע רחב וישר, קליפתו סדוקה בצבע אפור בהיר בעצים צעירים והופך לאפור כהה עם התבגרותם. העלים מסורגים ובקצותיהם התארכות מחודדת, צבעם ירוק מבריק בצדם העליון, ובצדם התחתון ירוק בהיר חסר ברק. שולי העלים משוננים מעט ושעירים. צבע העלווה בלבלוב אדמדם ולעת שלכת צבעם הופך צהוב. בעל שורשים תוקפניים וקצב צמיחה נמרץ ביותר.

צפצפה קנדית מכלוא היא עץ דו-ביתי, כלומר נמצאים עצים זכריים ועצים נקביים. העץ פורח בסוף החורף בחודשים פברואר-מרץ, בעצים העומדים בשלכת עוד לפני הנצה ולבלוב של העלים החדשים. הפרחים קטנים ומקובצים לתפרחות דמויות מחרוזות שמוטות כלפי מטה. התפרחות הזכריות הן מחרוזות בצבע אדמדם והתפרחות הנקביות ירקרקות.

חודש לאחר תחילת הפריחה הפֵּירות מבשילים ומפזרים זרעים. צורת הפֵּירות מזכירה גלולה וצבעם חום. כשהזרעים משתחררים מהפֵּירות הם עטופים בפלומה לבנה. בשל השערות הלבנות, המתפזרות עם הזרעים וצובעות בלבן את הסביבה, ניתן לאחד משני מיני עצי האם שמו האנגלי  Cottonwood,ושמו האנגלי של המין השני הוא Cotton tree . השם Cottonwood משמש גם כשם גנרי לעוד מיני צפצפות אחרות.
לצפצפה הקנדית יש קלונים רבים הנבדלים זה מזה בדרישותיהם הסביבתיות, באופן גידולם, בגודל העלים ובצורתם. הסוג צפצפה כולל 35-25 מינים של עצי שלכת, הגדלים כולם בחצי הכדור הצפוני באזורי אקלים ממוזגים וקרים. זהו עץ גדול ביותר, והוא היחיד מבין מיני הצפצפות שאינו מצמיח סורים. בגלל ריבוי המינים מקובל לחשוב שהצפצפה המשולשת היא בעצם זן של הצפצפה המקוצעת. אומנם גם בצפצפה המשולשת לענפים הצעירים יש צלעות, אך זה מין נפרד. לעץ הצפצפה, ובמיוחד למיני מכלוא, שימוש רב בייצור נייר, גפרורים ושאר מוצרים של עץ קל ונוח לעיבוד לכן העץ ניטע ביערות לייצור עצה או להפקת נייר. בתחום הנוי, מומלץ לשימוש בפארקים גדולים, ולא לסביבה ביתית.

הצפצפה משתייכת למשפחת הערבתיים, הכוללת 3-2 סוגי עצים ושיחים, בהם כ-350 מינים. המשפחה מתאפיינת בפרחים זכריים ונקביים נפרדים המואבקים ע”י רוח ובזרעים קטנים. מקור השם של משפחת הערבתיים שאליה משתייך הסוג צפצפה הוא ככל הנראה מהשפה הקלטית: צירוף שתי מילים– “קרוב למים” – המרכיבות שם זה ומציין מאפיין של בית הגידול של העצים ממשפחה זו. השם הלטיני של הסוג צפצפה באנגלית ובלטינית פירושו זהה לעברית ויש כאן תצליל לרחש המצפצף שמשמיעים עלי העץ ברוח.
כיום, צפצפה קנדית מכלוא אינה ידועה בישראל כמין המשמש לייעור ולנוי ואף לא לייצור עץ. לפיכך העצים הנטועים ביער אילנות הם ככל הנראה יחידים במינם. צריך להיות זהירים שכן עצים אלה עלולים ליצור בני כלאיים עם עצי צפצפה שחורה הגדלים ביער אילנות ובסביבה הקרובה. במשתלתנו אנחנו מרבים את הצפצפות הקנדיות ריבוי וגטטיבי (לא מזריעים).

עוד במשפחה: צפצפה שחורה ‘איטלקית’ | צפצפה קנדית (צפצפה מקוצעת) | צפצפה מכסיפה (צפצפה לבנה) | צפצפת הפרת

 

עץ החיים

עץ יחיד:

מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום

מייצר 700 ק”ג חמצן

קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני

מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה

ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום

חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים

עלי שלכת

העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.

בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.

סגולות השקד

השקד הינו עץ יפה והדור בפריחתו. פירותיו חשובים, טעימים, מזינים ובעלי סגולות רפואיות רבות אשר רובם כבר הוכחו במחקרים רבים. הוספת השקדים לתפריט היומי מסייעת לחיזוק ותפקוד הגוף.
  • השקדים מכילים כ-60% שומן, בעיקר חומצות שומן חיוניות המסייעות לשמירה על הלב.
  • לחומצות שומן אלה יתרונות נוספים חשובים לגופנו, יחד עם הסיבים התזונתיים שבשקדים. השילוב המנצח הזה מסייע בירידה במשקל על ידי כך שהוא מייצר תחושת שובע ומונע מצב של אכילת יתר או צריכת מתוקים בעקבות שמירה של רמת הסוכרים בדם.
  • במחקר שנעשה באוניברסיטת פנסילבניה נמצא כי בקבוצה שבתפריט היומי שלה נכללה אכילה של 42 גרם שקדים לא קלויים, חלה ירידה באחוזי השומן והיקף המותניים. בכך ירד הסיכון של אותה קבוצת מחקר, לחלות במחלות המשויכות לסינדרום מטבולי כגון סוכרת, לחץ דם גבוה ומחלות לב.
  • שקד הינו מקור מעולה לסידן החיוני למניעת איבוד מסת עצם.
  • תמיד כדאי לצאת מהבית עם שקית שקדים ולאכול אותם ברגעים שחווים צניחה ברמת האנרגיה. אכילה של חופן שקדים מעוררת את הגוף בזכות אחוזי החלבון וויטמיני B הקיימים בהם.
  • אכילה של 5-6 שקדים לא קלויים שהושרו במים וקליפתם הוסרה מסייעת להקלה על צרבת ובחילה.

המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:

  • שקדים טריים – עד כ- 10 ביום ובשילוב עם פרי.
  • ממרח שקדיה –  בכבישה קרה וללא כימיקלים.
  • קמח שקדים – קל לשימוש, עשיר בחלבון, ויטמין E ומגנזיום. דל בפחמימות וסוכר.
  • רצוי להימנע ככל שניתן מקליית השקדים, כיוון שהחימום שלהם גורם לאיבוד מערכם התזונתי

*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית

העץ הכי קשיש בעולם

הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.

גילו מתקרב ל-5,100 שנים!

גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”

העץ הכי גבוה בעולם

הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.

גובהו 115 מטר

הזן הכי ותיק - ועמידות מרשימה ביותר

גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!

עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.

דילוג לתוכן