מוזמנים לשתף:
שם עממי : שקמה
מוצא : אפריקה הטרופית
אופי : שלכת מותנת
צורת צמרת : מעוגלת
פריחה : על הגזעים והבדים, ללא חשיבות גננית
עונת פריחה : ללא חשיבות גננית
פרי : פגות בצבע חום-צהבהב
גובה כבוגר: 12-15 מ’
קוטר כבוגר: 20-25 מ’
קצב גידול : בינוני- מהיר
השקיה : רק לאחר התבססות
קרקע : בכל קרקע מנוקזת
התאמה גאוגרפית : כל אזורי הארץ מלבד ההר הגבוה
עמידות אקלימית : רגישות נמוכה לקור
שימושים : בודד, פיסולי ענק פארקים
פיקוס השיקמה הוא עץ גדול ועגול-צמרת ממוצא טרופי, מהעצים הבולטים בשפלת החוף. בארץ הוא גדל בעיקר במקומות עם מי-תהום גבוהים. מין העץ שקמה הינו מאותו סוג של עץ התאנה. מוצאו ממזרח אפריקה, ושם נמצא המאביק הטבעי שלו שבעזרתו העץ מקיים רבייה מינית סדירה, עובר הפרייה, מייצר זרעים וכך מתרבה. היחסים בין הפגה (תפרחת השקמה) למאביק הם אובליגטוריים (כל אחד מהצדדים זקוק בהכרח לצד האחר), הדדיים ומורכבים ביותר. המאביק הטבעי שלו לא חי בארץ ולכן העץ לא מייצר זרעים, ומתרבה ברבייה וגטטיבית בלבד (ייחורים).
השקמה היא צמח פליט תרבות המוזכר בתנ”ך. מעריכים כי השקמה הובאה לראשונה ארצה לפני כ- 6,500 שנה, ואפילו כבר לפני כ-10,000 שנה. כנראה נטעו את העץ בארץ בעיקר בזכות צילו הרחב ואולי גם בשביל פירותיו. הפרי צומח על העץ בשפע, אכיל, אך לא נחשב למשובח. שימוש נוסף לעץ הוא גם בתחום הבנייה (בעיקר גגות) ולהסקה. נמצאו ממצאים המעידים כי במצרים הקדומה השתמשו בעץ לארונות קבורה, בארץ נמצאו דלתות של בית-כנסת קדום מעץ שקמה וכעשירית מכל ממצאי העץ במצדה מהתקופה הרומית הם מעץ שקמה. העץ מאריך ימים, אך כיוון והוא אינו יוצר טבעות שנתיות סדירות, קשה לקבוע את גילו המדויק. בארץ לא ברור קצב הצימוח של העץ, למשל באותה שנה יכולים להיות לו מחזורים אחדים של פריחה. בארץ מוצאו החמה הוא ירוק-עד, אך בארץ, בהתאם לאקלים המקומי בו הוא גדל, הוא לפעמים מנשיר ולפעמים לא. באזורים קרים מאוד (כמו ההר הגבוה) הוא אינו גדל כלל.
הגזע מתעבה במהירות ויוצר גזע יחיד, ציורי ומרשים במיוחד. כאשר העץ מגיע לגובה מסוים הוא מסתעף ויוצר צמרת עגולה וגדולה המזכירה בצורתה פטרייה. הגזע מתרחב כלפי מטה לקראת מערכת השורשים. לפיקוס השקמה אין שורשי אוויר בניגוד למינים אחרים מסוג צמחים זה.
העלה נוקשה, פשוט, אליפטי ומחודד בקצהו. בנוסף, ריחני, שעיר במקצת ומבריק בצידו התחתון. בפציעתו הוא מפריש חלב.
כאמור, העץ פורח בקיץ במועדים שונים. התפרחת נקראת פגה והיא אופיינית לסוגי פיקוסים. כל פרחיה של הפגה הם ממין אחד, משמע יש פגה זכר ופגה נקבה. הפגה נקראת במקורות גם בשם גמזיה.
כמקובל בהרבה עצים טרופיים, ובשונה מרוב העצים בארץ, הפגות גדלות במקבצי אשכולות על הגזע ועל הענפים המבוגרים. כאמור, בארץ הפרחים לא מופרים (כיוון וזה לא אזור המחייה של המאביק), ולכן העץ לא מייצר זרעים, אך בשלב מסוים אפשר לאכול את הפגה (פרי). העץ שופע פגות, מספק כמות נכבדת של מזון ו”מלכלך” את סביבתו.
על העצים בשפלת החוף גדלים פירות אשר מתפתחים משחלה בלתי מופרית (נקראים פירות פַּרְתֶנוֹקַפְיִִּּים), ואלו חסרי זרעים. פגות רבות מתפתחות מעצמן לפירות אכילים ועסיסיים, כאשר אחרות אפשר “לעודד” להפוך לאכילות על ידי פציעת הפגה (“בליסה”) ובכך את זירוז הבשלתה. פרי השקמה רך ומתוק ומזמין ציפורים, דבורים וצרעות. בנשרו לארץ הופך דביק ומלכלך מאוד. בעבר הובא ארצה מין של שקמה אפריקנית שחשבו שאינו יוצר פרי, אך עם התבגרות העץ התברר שהוא חונט פרי בדיוק כמו פיקוס השקמה. עד לפני כעשרים שנה, רוב מיני הפיקוס בארץ (למעט הפיקוס הקדוש ופיקוס התאנה) לא יצרו זרעים. מאז חדרה לארץ צרעה חדשה, שהביאה אסון אקולוגי על עצי הפיקוס בארץ. בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו, במיוחד בעמקים הפנימיים, מתפתחים על העצים פגות גדולות יותר, ובהן צרעות טפיליות הפוסלות את הפרי למאכל אדם. כיום רוב המינים חונטים פירות ויוצרים זרעים. בתנאי אקלים מתאימים הם מצמיחים זריעים רבים, שהופכים פליטי תרבות ויוצרים מגוון עצום של מינים חדשים, השונים גנטית זה מזה, דבר המתבטא בצורת העלווה ובגודלה, בקצב הצימוח ובפרמטרים נוספים. יבוא נמרץ של מינים וזנים חדשים מוסיף לחגיגה. יש לפקוח עין, כי יש בהם המצמיחים עלים דומים מאוד לאלה של פיקוס השקמה.
כיוון והעץ גדל בעיקר באזור שפלת החוף שזה אזור בפיתוח מואץ, והוא עץ נפוץ השולט בנוף העירוני וכיוון ואינו מתחדש מעצמו (לא מתרבה דרך זרעים), פרטיו נתונים בסכנת הכחדה וקיימים מאבקים ציבוריים רבים למניעת כריתת עצי שקמה מסוימים.
הסוג פיקוס הוא סוג גדול. מונים בו 1,000 מינים, ביניהם גם השקמה והתאנה, ומינים רבים של עצי נוי ענקיים. בנוסף, אנו במשתלה משווקים תת מין של השקמה- בת שקמה, אשר גדל בר בארץ.
בשדרות רוטשילד בתל אביב, גדלים עצי שקמה קפריסאית, מין שהובא לארץ, המתאפיין בממדים קטנים יותר מהמין הוותיק והוא גם מניב פחות פגות. פרופ’ יעקב גליל מאוניברסיטת תל אביב הביא לארץ עצי שקמה מאפריקה, מין ששמו שקמה אפריקאית או קנייתית. הוא שונה מאוד משני המינים האחרים: צמיחתו מהירה, שורשיו הרבה יותר בולטים, הוא בעל גזע עבה ופירותיו לא אכילים. למרות שהובא לארץ כעץ דל פרי, חלק גדול מהעצים מניבים כמויות גדולות יותר של פגות לעומת הזן הוותיק.
עוד בבמשפחה: פיקוס בנימינה | פיקוס השדרות | פיקוס השקמה | פיקוס התאנה | פיקוס חלוד | פיקוס מעוקם (דמוי מגנוליה) | פיקוס צר עלים (תאילנדי) | פיקוס קדוש | פיקוס בנגלי | פיקוס בת שקמה (תאנת בר) | פיקוס ברטרי | פיקוס כינורי
המשתלה מוכרת בסיטונאות וללקוחות פרטיים, בתיאום מראש- 054-8680199 | משרד 08-8573047 | משרד- הזמנות בוואטסאפ 054-8680188 | ilanursery@gmail.com | החריש 37, נווה מבטח
© כל הזכויות שמורות לאילן משתלות בע”מ. אין להעתיק או לשכפל פריטים מתוכן הדף ללא אישור
עץ יחיד:
מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום
מייצר 700 ק”ג חמצן
קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני
מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה
ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום
חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים
העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.
בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.
המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:
*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית
הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.
גילו מתקרב ל-5,100 שנים!
גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”
הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.
גובהו 115 מטר
גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!
עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.