ערבה מחודדת (ערבת הנחל)

ערבה מחודדת או בשמה העממי ‘ערבת הנחלים’, היא עץ שכיח, דו-ביתי, נשיר-חורף מסוף דצמבר ועד תחילת-אמצע מרץ. הערבה גדלה בר בארץ על גדות נחלים, נביעות, מים זורמים ובשאר בתי-גידול לחים. עץ זה בעל נוף רחב, דמוי כיפה וצימוח מהיר. הוא מתרבה בקלות ברבייה וגטטיבית מענפים שנשברו, נסחפו בזרם הנחל ונתקעו בבוץ הגדה. גובהו יכול להגיע ל-8 מ’, אך לרוב לא מגיע ליותר מ-5 מ’.

הענפים גמישים, בעלי צבע אדמדם. ענפיו החיצוניים משתלשלים מטה עד הקרקע. עליהם מסורגים, פשוטים, מחודדים בקצה ומלווים בעלי-לוואי נשירים. על מנת להבחין בינו לבין ערבה לבנה (מין דומה) יש לשים לב כי עלי הערבה המחודדת קירחים, איזמליים, צרים (רוחבם פחות מ-2 ס”מ), השינון בשפתם עדין ואינו נראה כלל ללא זכוכית מגדלת, הפטוטרת קצרה, הצד העליון של העלה מעט מבריק והתחתון מכחיל.
פריחת הערבה המחודדת מתרחשת באביב, מסוף פברואר עד תחילת יוני, במקביל ולעיתים אף לפני ללבלוב העלים. התפרחת עשויה שיבולת של פרחים חד-מיניים זעירים (עגיל). הפריחה הנקבית היא זקופה וקצרה (2–3 ס”מ) והפריחה הזכרית נפולה ושמוטה מטה, והתפרחת נושרת כחטיבה אחת. הפרחים חסרי עלי כותרת ועלי גביע, כל פרח מלווה בעלה חפה. העץ דו- ביתי משמע, לפרט אחד פרחי-זכר בלבד, ולפרט אחר פרחי נקבה. הפרחים מפרישים צוף, והם מואבקים על ידי חרקים שוחרי צוף ואבקה, ובנוסף גם ברוח. הפרי נישא על פטוטרת וכאשר מתייבש, הוא נפתח בקשוות ובו זרעים רבים. כל זרע מצויד בציצת-שערות המסייעת להפצתו ברוח. הערבה המחודדת נפוצה בכל חלקי הארץ פרט לנגב.

לעץ הערבה המחודדת יש שימושים רבים; העצה קלה ורכה, לכן קלה לעיבוד וטובה לריהוט קל, בניית סירות, ובין היתר גם לייצור פחם-עץ. מהענפים הגמישים ניתן לקלוע סלים יפים. מקליפת הגזע ניתן להפיק טנין (צבע לעיבוד עורות). הערבה נחשבת לצמח מרעה דבש טוב לדבורים. ברפואה העממית הקליפה והעלים משמשים לשיכוך כאבים, להורדת חום ולריפוי דלקות. החומר הפעיל בתרופת האספירין, סָליציל, בודד לראשונה מקליפות עצי הערבה ונקרא על שמה המדעי.

שרידים בני כ-12,000 שנה של עצה של ערבה בשימוש האדם בארץ התגלו במערת הנחל בכרמל, וביריחו מלפני כ-5,000–7,000 שנה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון והמזרח התיכון. בסוג קיימים כ-500 מינים, והם נפוצים בעיקר בחצי הכדור הצפוני באזורים ממוזגים וקרים. ההבחנה בין המינים קשה, במיוחד לאור העובדה שנוצרות הכלאות בין המינים. משפחת הערבתיים נחשבת למשפחה פרימיטיבית והיא יחידה בסדרתה, סדרת הערבתאים. במשפחה נכללים שני סוגים בלבד: ערבה וצפצָפה.
יש הסבורים כי הערבה הנזכרת במקורות אינה אלא מה שאנחנו קוראים כיום צפצפה, והצפצפה במקורות היא הערבה, כדברי רב חסדא במסכת שבת (לו, עא): “משחרב בית המקדש נתחלף השם ערבה בצפצפה