ברכיכיטון צפצפתי

שמו ניתן לו בשל צורת עליו דמויי הלב איתם הגיע לארץ, המזכירים את עלי הצפצפה. מאז ‘עלייתו’ לארץ הספיק הברכיכטון הצפצפתי לייצר שונות רבה בדורות החדשים שנזרעו בארץ. כתוצאה מריבוי בזרעים ואף מכלואים בין זנים, הברכיכטון הצפצפתי מפגין חוסר אחידות בין הפריטים בגודל ובמבנה הנוף, בצורת העלווה, בגוון הפריחה ואף בצבע הגזע. לפיכך הברכיכטון הצפצפתי כפי שהגיע לארץ עבר שינויים לא מעטים. זניו החדשים משופרים לתנאי הארץ, אך כאמור מציגים שונות רבה ביניהם. על כן, לשם אחידות, מומלץ לבצע הרכבות. לפני כ20 שנה נבחר ובודד זן ראשון של הצפצפתי בארץ והוא נקרא ברכיכטון צפצפתי ‘עלה קומפור’ (הופץ ע”י משתלות גבעת ברנר). בנוסף, ישנם עוד עשרות של זנים שטרם בודדו. הברכיכטון הצפצפתי הוא אח קרוב מאד של ברכיכטון הסלעים וניתן לראות בחלק מהזנים של הצפצפתי דמיון גדול לתכונותיו של ברכיכטון הסלעים. הוכחה ברורה לכך היא ברכיכטון ‘הגרגורי’. בתכונותיו הוא למעשה נמצא בניהם. מראה הנוף והעלים יכול להיות זהה לזה של ברכיכטון הסלעים, אך הגזע אינו בקבוקי ולכן הוא עדיין נחשב לקרוב יותר לצפצפתי. באזור מוצאו שבאוסטרליה העץ מתנשא לגובה של יותר מ-20 מטרים, בארץ פרטים בוגרים נישאים בדרך כלל לגובה של לא יותר מ-12 מטרים, אך קיימים גם פריטים המגיעים ל15 ואף יותר (גן בוטני אילנות). בצעירותו מאופיין העץ בבקרה אמירית התורמת למבנה נוף פרמידלי, ככל שהעץ מגיע לבגרות תכונה זאת נעלמת ונוף העץ הופך לסגלגל – עגלגל. צמרתו מתפרסת על פני קוטר של עד 8 מ’ והגזע המעובה נע בטווח גוונים ירוקים עד אפורים ,ובמקרים מסוימים גם בגוונים של חום -אדום. צבע עליו ירוק מבריק ושורשו השיפודי מעמיק כלפי מטה. הברכיכיטון הצפצפתי צומח בקצב בינוני-מהיר ונחשב חסון, עמיד וחזק. הוא עמיד מאוד למחלות, למזיקים ולזיהום אוויר. וגם בעל יכולת עמידות גבוהה לתנאי יובש וקרה. זו הסיבה שבגללה הוא מתאים לגידול בכל אזורי הארץ – גם הפחות ממוזגים – כולל ההר הגבוה מחד, והערבה מאידך. הוא חסכוני בהשקיה. זקוק למעט מים רק עד להתבססות. לגזע ולשורשים יש יכולת לאגור מים. קצב הצמיחה שלו, בעיקר בשנים הראשונות, מושפע מסוג הקרקע ומכמות המים. בשתילה במדרכה צריך לוודא שהקרקע בבור השתילה לא מהודקת מדי, באופן שעלול להפריע לצמיחת השורשים כלפי מטה. אדמה הדוקה שתפגע בשינוי כיוון הצמיחה הטבעי למטה, עלולה להביא להרמת אבני המדרכה. ובכל מקרה נוח לעץ יותר באדמות מנקזות שתמנענה הצטברות מים וסיכוי לרקבונות.

הברכיכטון הצפצפתי רגיש מאד לעודפי מים ולחוסר בניקוז. עליו מגיבים בכלורוזה ובפליטת שרף מהגזע, ובקלות רבה עלול מצב זה לגרום לתמותה של העץ . פרחי העץ צהובים – וורודים – ירקרקים, בצורת פעמונים קטנטנים. הפריחה מתרחשת באביב, בצורת אשכולות פרחים. התרמילים כמובן בצורת סירה (האופינית לתרמילי הברכיכטונים), בצבע חום כהה-אדמדם. הזרעים גדולים ובעלי שערות, שעשויות לצרוב במגע, כך שמומלץ להזהר. הפרחים מכילים הרבה צוף, ושימושיים בתעשיית הדבש. בעבר שימשו הזרעים הטחונים כתחליף לקפה או כתוספת לקמח לחם. הילידים האבורג’ינים באוסטרליה נהגו לקלות ולאכול את הזרעים, מהגזע יצרו מגינים ומקליפת הגזע – סיבי חבלים.

עוד במשפחה: ברכיכיטון אדרי | ברכיכיטון פינק אדרי | ברכיכיטון אוסטרלי | ברכיכטון דו גוני | ברכיכיטון הסלעים | ברכיכיטון צפצפתי | ברכיכיטון צפצפתי עלה קומפור