מוזמנים לשתף:

ברכיכיטון צפצפתי

Brachychiton populneus

מוצא : אוסטרליה
אופי : ירוק עד
צורת צמרת : סגלגלה
פריחה : בחלק מהזנים הפריחה יותר משמעותית ובחלק היא חסרת חשיבות גננית
עונת פריחה : אביב
פרי : מפוחית דמוי סירה
גובה כבוגר : 10 מ
קוטר כבוגר : 6 מ
קצב גידול : מהיר
השקיה : חסכונית, מומלץ בהשקיית עזר בקליטה
קרקע : כל הקרקעות מלבד מלוחות
התאמה גאוגרפית : כל הארץ
עמידות אקלימית : עמידות בקרה ובשרב
שימושים : בודד, קבוצה, צל, רחוב, מיסוך, חורשה

שמו ניתן לו בשל צורת עליו דמויי הלב איתם הגיע לארץ, המזכירים את עלי הצפצפה. מאז ‘עלייתו’ לארץ הספיק הברכיכטון הצפצפתי לייצר שונות רבה בדורות החדשים שנזרעו בארץ. כתוצאה מריבוי בזרעים ואף מכלואים בין זנים, הברכיכטון הצפצפתי מפגין חוסר אחידות בין הפריטים בגודל ובמבנה הנוף, בצורת העלווה, בגוון הפריחה ואף בצבע הגזע. לפיכך הברכיכטון הצפצפתי כפי שהגיע לארץ עבר שינויים לא מעטים. זניו החדשים משופרים לתנאי הארץ, אך כאמור מציגים שונות רבה ביניהם. על כן, לשם אחידות, מומלץ לבצע הרכבות. לפני כ20 שנה נבחר ובודד זן ראשון של הצפצפתי בארץ והוא נקרא ברכיכטון צפצפתי ‘עלה קומפור’ (הופץ ע”י משתלות גבעת ברנר). בנוסף, ישנם עוד עשרות של זנים שטרם בודדו. הברכיכטון הצפצפתי הוא אח קרוב מאד של ברכיכטון הסלעים וניתן לראות בחלק מהזנים של הצפצפתי דמיון גדול לתכונותיו של ברכיכטון הסלעים. הוכחה ברורה לכך היא ברכיכטון ‘הגרגורי’. בתכונותיו הוא למעשה נמצא בניהם. מראה הנוף והעלים יכול להיות זהה לזה של ברכיכטון הסלעים, אך הגזע אינו בקבוקי ולכן הוא עדיין נחשב לקרוב יותר לצפצפתי. באזור מוצאו שבאוסטרליה העץ מתנשא לגובה של יותר מ-20 מטרים, בארץ פרטים בוגרים נישאים בדרך כלל לגובה של לא יותר מ-12 מטרים, אך קיימים גם פריטים המגיעים ל15 ואף יותר (גן בוטני אילנות). בצעירותו מאופיין העץ בבקרה אמירית התורמת למבנה נוף פרמידלי, ככל שהעץ מגיע לבגרות תכונה זאת נעלמת ונוף העץ הופך לסגלגל – עגלגל. צמרתו מתפרסת על פני קוטר של עד 8 מ’ והגזע המעובה נע בטווח גוונים ירוקים עד אפורים ,ובמקרים מסוימים גם בגוונים של חום -אדום. צבע עליו ירוק מבריק ושורשו השיפודי מעמיק כלפי מטה. הברכיכיטון הצפצפתי צומח בקצב בינוני-מהיר ונחשב חסון, עמיד וחזק. הוא עמיד מאוד למחלות, למזיקים ולזיהום אוויר. וגם בעל יכולת עמידות גבוהה לתנאי יובש וקרה. זו הסיבה שבגללה הוא מתאים לגידול בכל אזורי הארץ – גם הפחות ממוזגים – כולל ההר הגבוה מחד, והערבה מאידך. הוא חסכוני בהשקיה. זקוק למעט מים רק עד להתבססות. לגזע ולשורשים יש יכולת לאגור מים. קצב הצמיחה שלו, בעיקר בשנים הראשונות, מושפע מסוג הקרקע ומכמות המים. בשתילה במדרכה צריך לוודא שהקרקע בבור השתילה לא מהודקת מדי, באופן שעלול להפריע לצמיחת השורשים כלפי מטה. אדמה הדוקה שתפגע בשינוי כיוון הצמיחה הטבעי למטה, עלולה להביא להרמת אבני המדרכה. ובכל מקרה נוח לעץ יותר באדמות מנקזות שתמנענה הצטברות מים וסיכוי לרקבונות.

הברכיכטון הצפצפתי רגיש מאד לעודפי מים ולחוסר בניקוז. עליו מגיבים בכלורוזה ובפליטת שרף מהגזע, ובקלות רבה עלול מצב זה לגרום לתמותה של העץ . פרחי העץ צהובים – וורודים – ירקרקים, בצורת פעמונים קטנטנים. הפריחה מתרחשת באביב, בצורת אשכולות פרחים. התרמילים כמובן בצורת סירה (האופינית לתרמילי הברכיכטונים), בצבע חום כהה-אדמדם. הזרעים גדולים ובעלי שערות, שעשויות לצרוב במגע, כך שמומלץ להזהר. הפרחים מכילים הרבה צוף, ושימושיים בתעשיית הדבש. בעבר שימשו הזרעים הטחונים כתחליף לקפה או כתוספת לקמח לחם. הילידים האבורג’ינים באוסטרליה נהגו לקלות ולאכול את הזרעים, מהגזע יצרו מגינים ומקליפת הגזע – סיבי חבלים.

עוד במשפחה: ברכיכיטון אדרי | ברכיכיטון פינק אדרי | ברכיכיטון אוסטרלי | ברכיכטון דו גוני | ברכיכיטון הסלעים | ברכיכיטון צפצפתי | ברכיכיטון צפצפתי עלה קומפור

עץ החיים

עץ יחיד:

מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום

מייצר 700 ק”ג חמצן

קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני

מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה

ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום

חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים

עלי שלכת

העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.

בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.

סגולות השקד

השקד הינו עץ יפה והדור בפריחתו. פירותיו חשובים, טעימים, מזינים ובעלי סגולות רפואיות רבות אשר רובם כבר הוכחו במחקרים רבים. הוספת השקדים לתפריט היומי מסייעת לחיזוק ותפקוד הגוף.
  • השקדים מכילים כ-60% שומן, בעיקר חומצות שומן חיוניות המסייעות לשמירה על הלב.
  • לחומצות שומן אלה יתרונות נוספים חשובים לגופנו, יחד עם הסיבים התזונתיים שבשקדים. השילוב המנצח הזה מסייע בירידה במשקל על ידי כך שהוא מייצר תחושת שובע ומונע מצב של אכילת יתר או צריכת מתוקים בעקבות שמירה של רמת הסוכרים בדם.
  • במחקר שנעשה באוניברסיטת פנסילבניה נמצא כי בקבוצה שבתפריט היומי שלה נכללה אכילה של 42 גרם שקדים לא קלויים, חלה ירידה באחוזי השומן והיקף המותניים. בכך ירד הסיכון של אותה קבוצת מחקר, לחלות במחלות המשויכות לסינדרום מטבולי כגון סוכרת, לחץ דם גבוה ומחלות לב.
  • שקד הינו מקור מעולה לסידן החיוני למניעת איבוד מסת עצם.
  • תמיד כדאי לצאת מהבית עם שקית שקדים ולאכול אותם ברגעים שחווים צניחה ברמת האנרגיה. אכילה של חופן שקדים מעוררת את הגוף בזכות אחוזי החלבון וויטמיני B הקיימים בהם.
  • אכילה של 5-6 שקדים לא קלויים שהושרו במים וקליפתם הוסרה מסייעת להקלה על צרבת ובחילה.

המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:

  • שקדים טריים – עד כ- 10 ביום ובשילוב עם פרי.
  • ממרח שקדיה –  בכבישה קרה וללא כימיקלים.
  • קמח שקדים – קל לשימוש, עשיר בחלבון, ויטמין E ומגנזיום. דל בפחמימות וסוכר.
  • רצוי להימנע ככל שניתן מקליית השקדים, כיוון שהחימום שלהם גורם לאיבוד מערכם התזונתי

*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית

העץ הכי קשיש בעולם

הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.

גילו מתקרב ל-5,100 שנים!

גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”

העץ הכי גבוה בעולם

הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.

גובהו 115 מטר

הזן הכי ותיק - ועמידות מרשימה ביותר

גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!

עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.

דילוג לתוכן