ברכיכיטון דו גוני

בעבר שויך הברכיכיטון למשפחת הסטרקוליים, אולם בעקבות מחקרים מולקולאריים הוא נכלל כיום במשפחת החלמיתיים. מוצאו של הברכיכיטון הדו-גוני ביערות הגשם של אזורי החוף של מזרח אוסטרליה. עם זאת, הצמח התגלה כעמיד לתנאים אקלימיים רבים בתנאי תרבות. הוא עמיד גם לקרקעות מגוונות כל עוד הן לא מלוחות.

ברכיכיטון דו-גוני הוא עץ זקוף בעל צמרת מעוגלת בבגרותו בגובה של כ-10-12 מ’ בארץ (באוסטרליה העצים מגיעים לגובה של יותר מ-30 מ’). הגזע המעובה, האפור והגלילי והשורשים העבים אוגרים מים, דבר העוזר לעץ לשרוד תקופות ארוכות ללא מים ולכן נחשב לעץ חסכן. בצעירותו, עלול להיות רגיש למכות שמש הגורמות כוויות חום על הגזע, בעיקר על רקע חמסינים ובעיקר לאחר שתילה. העץ ירוק כל השנה, בדומה לאחיו הברכיכטון האוסטרלי והאדרי, חוץ מתקופה קצרה באפריל, ממש לפני הפריחה, שהעץ משיר את עליו ופורח באשכולות של פעמונים בצבע ורוד. העלים מסורגים, מגוונים בצורתם, קוטרם כ-20-10 ס”מ, לעתים מכסיפים בצדם התחתון. העץ מעמיק שורש ובעל שורש שיפודי אשר למעשה ממשיך את הגזע כלפי מטה. עם זאת, שורשו השיפודי גם משתרע לצדדים לכן מומלץ לשתול אותו בשטחים פתוחים, רצועות שתילה או צידי דרכים. בשתילה במדרכה יש להבטיח שהקרקע בבור השתילה אינה הדוקה מדי, אחרת עלול להרים את אבני המדרכה. ברכיכיטון דו-גוני הוא עץ נוי אשר שימש בעבר כעץ רחוב כמו גם כעץ פארקים וגינות. בשל הניסיון שנצבר מאז בשטח, אנו ממליצים עליו כעץ שדרה.

הפרחים פעמונים ורודים ויפים, גדולים בהשוואה לפרחי מינים אחרים בסוג, קוטרם כ-4-3 ס”מ. הניצנים חומים שעירים. הפרחים חד-מיניים (זכריים או נקביים), ערוכים על אותו העץ בצברים, מכסים את העץ בעונת הפריחה ומקנים לו מראה מרשים. בארץ, בשנים מסוימות הפריחה אינה אחידה ומתרחשת רק על חלק מהעץ כך ששאר העץ נשאר עם עלים. הסיבה לכך היא ככל הנראה בגלל ריבוי מזרעים בעלי שונות גנטית רבה הבאה לידי ביטוי בצורת העלים, מועד הפריחה, משכה ועוצמתה. בנוסף, האקלים בארץ שונה בתכלית מהאקלים באזורי המוצא של העץ, המתאפיינים בגשמי קיץ ובחורף יבש. מהפרחים מתפתחים פֵּירות חומים קשיחים, שעירים, דמויי סירה (באורך כ-15 ס”מ) ובהם זרעים גדולים וצפופים הנובטים בקלות בעלי שערות צורבות (מומלץ ללבוש כפפות כשאוספים את הזרעים). חשוב להדגיש שהזרעים יגיעו לבשלות מינית (כלומר, פריחה) רק כעבור 8-10 שנים, בעוד שעצים מורכבים יפרחו מיד, כבר בשנה הראשונה.

לשם השלמת התמונה המקצועית על הברכיכטון הדו-גוני, נציין שניסים פינס כותב בספרו “עצי נוי בישראל” שישנם זני סלקציה מורכבים המאפשרים קבלת עצים אחידים במופעים ספציפיים, כמו זן “מכסיף”, זן “זהוב” או זן “מכלוא”.

ברכיכטון הדו גוני, כמו שאר אחיו למשפחה, בעל נטייה גבוהה להכלאות ומוטציות שונות ולכן קיים מגוון רחב ושונות רבה בין הזריעים, כפי שניסים מתאר בספרו. זנים מובחרים של זן זה, מורכבים בעולם בקלות על כנות של ברכיכיטון צפצפתי וברכיכיטון אדרי. לשם שימור התכונות העדיפות. כיום, בשל ביקוש פחות וחוסר דרישה וכדאיות כלכלית, משתלות עצי נוי כבר לא מרכיבות ברכיכטונים.

מעניין לדעת שהילידים האבוריג’ינים באוסטרליה נהגו לקלות את הזרעים ולאכול אותם. כמו כן השתמשו בגזע להכנת מגינים.

עוד במשפחה: ברכיכיטון אדרי | ברכיכיטון פינק אדרי | ברכיכיטון אוסטרלי | ברכיכטון דו גוני | ברכיכיטון הסלעים | ברכיכיטון צפצפתי | ברכיכיטון צפצפתי עלה קומפור