מוזמנים לשתף:
מוצא : קווינסלנד, אוסטרליה
אופי העץ: ירוק עד
גודל עץ בוגר: גובה 30-50 מ’, קוטר 6-15 מ’
קצב גידול: איטי
השקיה: צורך הרבה מים
קרקע: כבדות ועמוקות
התאמה גאוגרפית : משגשג באזורים לחים, יערות גשם עם קרקעות כבדות.
פריחה ופרי: פריחה ללא חשיבות גננית, אצטרובל גדול מאוד
עונת פריחה: אביב
עמידות ורגישות:
שימושיים : בודד, פיסולי
ארוקרייה בידוויל מכונה גם אורן בוניה (bunya pine) הוא עץ מחטני גדול, ירוק עד אנדמי לאוסטרליה. הוא עץ המגיע לגובה רב מאוד. בעל גזע יחיד לא מסועף עם קליפה חומה כהה או שחורה מתקלפת. בצעירותו בעל צורה פרמידיאלית ובבגרותו ענפיו מסתדרים בצמרת העץ כלפי מעלה ובחלקו הנמוך יותר של הגזע הענפים נשמטים לכיוון הקרקע. סידור זה נותן לעץ צללית בצורת ביצה ייחודית מאוד. העלים מחטניים, קטנים ונוקשים עם קצה חד שיכול לחדור לעור בקלות. הם בצורת משולש צר, רחב בבסיסו. אורכם בין 1-5 ס”מ. צבעם העליון ירוק מבריק ומעט חיוור בצידם התחתון. סידור העלים ספירלי בזוגות עלים נגדיים. העץ חד-ביתי, כלומר על אותו פרט ניתן למצוא גם פרחים נקביים וגם פרחים זכריים. עצים יגיעו למופע של פריחה רק בערך מגיל 14 שנה. ה”פריחה” שונה ממה שאנו רגילים, למעשה קיימת “פריחה” זכרית טרמינלית בצורת חרוט באורך של כ-20 ס”מ אשר מגיע לבגרות באזור אוקטובר-נובמבר ומכיל בתוכו את האבקנים. ה”פריחה” הנקבית נראה כאיצטרובל גדול מאוד שיכול להגיע לגודל של כ-30 ס”מ אורך ו-20 ס”מ רוחב. בגרות האיצטרובל מתרחשת מדצמבר-מרץ ובהבשלתו יכול להגיע למשקל של עד כ-10 ק”ג! הפריחות נחשבות מהגדולות מכל מיני עצי המחט. העץ איטי מאוד לנבוט (בין חצי שנה לשנה עד לצמיחת שורשים). לכן מומלץ לרבות את העץ בצורה של ייחורים.
בשפות האבוריג’ינים האוסטרליות השונות עץ זה ידוע כ- banya, bonye, bonyi, bunyi, bunya-bunya מה שנתן לו את שמו העממי “bunya pine”. הזרעים (“גרעינים”) של עץ זה אכילים, אך בעלי מעטפת קשיחה שרק לאחר הרתחתם במים ניתן לפצח אותם. טעמם מזכיר ערמון רק בעל פחות טעם וריח. ה”אגוזים” היו מקור מזון חשוב עבור ילידים אוסטרלים, כל משפחה אבוריג’ינית הייתה בעלת קבוצת עצים עצים ואלו היו מועברים מדור לדור. אומרים שזה המקרה היחיד של רכוש אישי תורשתי בבעלות העם האבוריג’יני. אגוז הבוניה נאכל ע”י האוסטרלים הילידים גם נא וגם מבושל, וגם בצורתו הבוסרית. בנוסף, הם טוחנים אותם לעיסה שנאכלת ישירות או מבושלת על גחלים להכנת לחם שנקרא מאנו.
בין היתר משמש העץ לבניית לוחות הסאונד של גיטרות אקוסטיות, ארונות ועבודות עץ.
העץ לא מאוד נפוץ בארץ, דומה במבנה לאראוקריות הנפוצות בארץ, למעט העלווה אשר שונה בתכלית במרקמה ובצורתה מהאראוקריה הנפוצה בארץ.
עוד מאותה משפחה:
אראוקריה בידוויל | אראוקריה רמה
המשתלה מוכרת בסיטונאות וללקוחות פרטיים, בתיאום מראש- 054-8680199 | משרד 08-8573047 | משרד- הזמנות בוואטסאפ 054-8680188 | ilanursery@gmail.com | החריש 37, נווה מבטח
© כל הזכויות שמורות לאילן משתלות בע”מ. אין להעתיק או לשכפל פריטים מתוכן הדף ללא אישור
עץ יחיד:
מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום
מייצר 700 ק”ג חמצן
קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני
מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה
ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום
חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים
העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.
בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.
המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:
*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית
הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.
גילו מתקרב ל-5,100 שנים!
גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”
הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.
גובהו 115 מטר
גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!
עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.