על היתרונות והחסרונות שבהרכבת עצים. המאמר מזכיר את השיטות השונות לריבוי עצים. הוא מציין באילו מקרים יהיה נכון לבצע הרכבה, ואיך לבצע אותה באופן המיטבי, ובאילו מקרים נעדיף שיטת ריבוי אחרת. כמו כן מתייחס המאמר לסוגיה עקרונית וחשובה בנושא פיתוח ושכפול זנים חדשים. הטענה היא שנדרשת אחריות וזהירות בשכפול כזה. הכתוב מסביר מהי האחריות הרובצת על המפתח, מה הסכנות ומדוע יש לנהוג בזהירות בסוגיה זו.
מוזמנים לשתף:
בריבוי טבעי, כלומר בריבוי על ידי זרעים, מתקבלת שונות בתכונות בכל מיני העצים. למעשה, אין דרך לשלוט בשונות זו, מלבד ביצוע פעולות של שכפול גנטי. ממש בדומה לבני אדם ולכלל החיים על פני כדור הארץ. בעצים מסוימים השונות היא מינורית וכמעט ולא מורגשת, כדוגמת עצי הפלטופורום, הסיגלון, האלביציה הצהובה, איקליפטוסים, מיישים ועוד. באחרים השונות מובהקת ובולטת לעין. כאלו הם עצי המילה, עצי הברכיכטון, הספיון, הסיסם, הטבבויה ואחרים. בעזרת ההרכבה, או בריבוי וגטטיבי (ריבוי מייחורים), משמרים ומשכפלים תכונות רצויות של עץ: קצב צימוח, צורת נוף, צורה מרקם או גודל של עלווה, צבעי פריחה, צבעי שלכת, את מינו של העץ (זכר או נקבה), רמת קוצניות, עמידות למחלות ולמזיקים ועוד.
עם זאת, במקרה של פיתוח חדש, או של מוטציה חדשה שאנו רוצים לשמר, חשוב להסתמך על נסיון ומעקב של שנים, ולעתים נדרשות אף עשרות שנים. זאת על מנת להבטיח פרספקטיבה שתהיה רחבה דיה, ויהיו ממצאים מוכחים שיעידו כי מכלול התכונות של אותו פיתוח הוא טוב, מתאים לעץ ולשימושיו הגנניים.
לא נכון יהיה להתפתות לזנים חדשים ולהפיצם באופן סיטונאי לפני שהתקיים איתם הנסיון הדרוש. מצב זה מתבסס על ניבוי התכונות שתתקבלנה ותתקבענה, ולא על ביטחון וידע. חשוב שננהג באחריות בנושא זה.
מהבחינה הטכנית, כאשר בוחרים לבצע הרכבה בעצי נוי, יש חשיבות רבה לגיל העץ בביצוע ההרכבה, למיקומה בעץ ולהקפדה על עיצוב נכון ואחיד, בעצים מורכבים בפרט ובכלל עצי הנוי.
אנו עדים בשנים האחרונות לתפוצה גדולה של זנים חדשים למיני עצים שונים, שחלקם התגלו בארץ. חלק מהזנים אכן ‘מצטיינים’ ומוכיחים לנו את חשיבות שכפול הזנים. ואחרים, במקרים מסוימים, רק ‘רוכבים’ על תהילתם המוצדקת של הזנים ה’מצטיינים’, כאשר בפועל אין בהם ממש. מיוחסות להם תכונות כאלו ואחרות אשר לעתים התוצר אינו באמת מצדיק את פעולות השכפול, ובמקרים אחרים התכונות המיוחסות לזן אינן באמת ‘חדשות’ אלא למעשה חידוד של תכונות המאפיינות את המין המקורי ומושפעות לרוב מגורמי סביבה, כגון מזג אוויר ו/או אזור מחייה ו/או מידת בגרותו של העץ. כך, ישנם מקרים בהם משווקים לשוק את ה’זנים החדשים’ ללא ניסיון וללא ידע מספק. זאת כמובן על מנת להפוך לעץ שנכלל במפרטי הפרויקטים הציבוריים. התפקיד של כולנו הוא לעלות שאלות ותהיות, ולא להתפתות לכל זן חדש שמתגלה. התופעה קיימת, וחשוב לעשות מעט סדר בדברים. להלן כמה דוגמאות חיוביות של ביצוע הרכבות בעצי נוי.
ידוע שעצים צריפיים בעלי זוויות ענפים חדות, מועדים לשברים. אצל הצפצפה המכסיפה למשל, שבירות הן רק שאלה של זמן, אם לא נקפיד על גיזום נכון ואיזון העץ. לכן היא לא נחשבת לעץ רחוב מוצלח ולרוב השימוש בה יהיה מוגבל לפארקים, שם יש בדר”כ בקרה גדולה יותר ותחזוקה שוטפת של העצים, או בצידי דרכים בהן אין עוברי דרך. לעומת הצפצפה ישנם זנים צריפיים אשר יותר יתאימו לשימוש בתוך רחובות הערים. אלה יהיו על פי רוב בעלי כושר צימוח אטי עד בינוני, מה שתורם להקשחת הענפים ולהיווצרות רקמות חיבור איתנות יותר. פוטנציאל הגודל הסופי שלהם יהיה קטן יותר, 8-12 לעומת 20-25, והם יהיו בעלי בקרה אמירית חזקה לכל אורך שנות חייו של העץ. כאלה הם אלון איטלקי מורכב צריפי, הטרמינליה הצריפית ‘שלהבת’ והאגס קלרי מורכב צריפי ‘אריסטוקרט’. אגב, עצים אלו מדגימים צורת נוף שונה באופן מובהק מן המין המקורי. האגס המורכב מזן ‘אריסטוקרט’ ניחן בעוד שלל מאפיינים ייחודיים, הוא מציג פריחה וורדנית לבנה ומרשימה, אחידה ומתוזמרת, מופע צבעי שלכת מאוחר, האחיד בגווני אש כהים. הזן אף נקי מקוצים ואינו חולט פרי.
אנו מבצעים שכפול גנטי גם כאשר אנו רוצים לשלוט ולתזמן את הפריחה, במיוחד כאשר מדובר בשדרות או במקבצי עצים דומים הנשתלים בסמוך זה לזה. גם כאן חשוב לעשות סדר. יש לדעת שעוצמת הפריחה בעצים מושפעת מכמה גורמים. לבד מהמטען הגנטי, גם ממזג האוויר ומבגרותו של העץ.
לא בכל העצים ישנה שונות גנטית גדולה ונראית לעין אשר מצדיקה את פעולות השכפול הגנטי. דוגמאות טובות לכך הם השילטית, הסיגלון, הבוהינייה, הצאלון ועוד. עוצמת הפריחה בעצים אלו תלויה בהגעתם לגיל בגרות ובמיקרו אקלים של האזור בו הם נמצאים. כמובן שעל ידי הרכבת העצים נוכל לקבל פריחות מוקדמות גם בעצים צעירים, אך אם נעקוב לאורך זמן נוכל לראות שעצים בוגרים ממינים אלו פורחים בעוצמה ובאחידות מופתית בבגרותם. וזאת כאמור, למרות שלא בוצעה בהם הרכבה. לעומת זאת נבצע פעולות של שכפול גנטי כאשר ישנה שונות ברורה ובולטת לעין בגוון, בגודל ובאופי הפריחה של העצים הזריעים. דוגמה טובה לכך היא הטבבויה סנטה ברברה, בריבוי מזרעים ישנה שונות הבאה לידיי ביטוי בגוון ובגודלם של אשכולות הפריחה. בנוסף חלק מן העצים מציגים מופע פריחה מלווה עם מעט עלווה ואחרים מציגים מופע פריחה ערום לחלוטין מעלווה. במקרה הזה נבחר זן ‘מצטיין’ הלו היא הטבבויה ‘סנטה ברברה’ אשר הובאה לארץ על ידי סימה קגן. זן זה מציג את מירב התכונות הרצויות גם יחד, פריחה עוצמתית באשכולות גדולים אשר איננה מלווה בעלווה.
דוגמה מצויינת נוספת לעץ פורח שאנו מרכיבים הינה הבוהינייה מזן ‘פנינה’. הבוהינייה מזן זה מזכירה מאוד את הבוהיניה המגוונת והארגמנית, שנחשבות כבר לוותיקות בארץ. יש ביניהן המון פרמטרים דומים הבולטים לעין כגון צורת העלווה, צורת הפריחה ואפילו מבנה העץ. ניכר כי ישנה קרבה גנטית גדולה בין הזנים. בכל זאת, למרות הדמיון הגדול בין הזנים ה’פנינה’ מציגה כמה תכונות ייחודיות אשר מבדילות אותה באופן משמעותי מאחיותיה. הבוהיניה ‘פנינה’ הינה עקרה, כלומר איננה חולטת פרי. פרוש הדבר שלא נראה עליה לעולם את מופע הפרי הלא מחמיא, שכל כך מאפיין את אחותה, הבוהינייה המגוונת. בנוסף לכך ‘הפנינה’ מתחילה לפרוח בחודש נובמבר ומציגה פריחה רצופה, עוצמתית ומרשימה בצבע וורוד כהה, עד חודש אפריל! זמן פריחה של מעל ארבעה חודשים (לאורך כל חודשי החורף).
עצי המילה הם גם דוגמה מובהקת מדוע חשוב לבצע את פעולת השכפול הגנטי. השונות הגדולה במין העץ (זכר או נקבה), בצורת הנוף, גודל העלווה, מופע פריחה ותרמילים, צבעי שלכת. כל אלו מצדיקים בחירה של זנים ‘מצטיינים’. כזאת היא המילה ירוקת עד ‘פול מול’ אשר מציגה צורת נוף כדורית, מושלמת ובעלת עלווה גדולה ומבריקה, היא זכרית ולכן אין מופע פרי ובנוסף היא מאופיינת בצבעי שלכת זוהרים בצבע צהוב. דוגמה נוספת לזן מצטיין במשפחה, היא המילה סורית ‘ענבל’ אשר מאופיינת בצבעי שלכת מרהיבים בגווני אדום ומציגה נוף עגול ומופע פרי דל.
נבצע את פעולת השכפול הגנטי גם כאשר אנחנו רוצים לשלוט במינו העץ. תות זכר ‘עומרי’ אשר מרובה מריבוי ווגטטיבי מתאים למרחב הציבורי כיוון שאיננו חולט פרי. לפיכך אינו מלכלך, ומכאן עדיפותו. מקרה אחר הוא בהרכבת חרובים ממין נקבה, שם נעדיף בדרך כלל את מופע הפרי על פני הפריחה הזכרית המאופיינת בריח חריף.
בעצים קטנים ו/או איטיי צימוח יחסית, כדוגמת לגוסטרמיות, תות בכות, ספורה בכותית וכדומה, ההרכבה יכולה להתבצע בגובה. הרכבות בגובה נעשות לעיתים רחוקות גם בעצים גדולי מימדים. הדבר קורה כאשר אנו מתכוונים לשמר עץ גדול בעיצוב מסוים ובצורה קומפקטית יחסית לגודלו האופייני. כל זה מתאים כל עוד אנו מקפידים לבצע גיזום חוזר וקבוע לעיתים קרובות
הרכבה הינה למעשה איחוי בין זנים שונים באותו מין של עץ. אנו לוקחים כנה של מין מסוים (לרב מזרעים). היא תהווה את בסיס העץ ובמקרים מסוימים תהייה עדיפה בתכונות של עמידות יחסית. היא תוכל להשפיע על כושר צמיחתו ועמידותו מול מחלות או מזיקים, התאמות לקרקע וכדומה. על הכנה אנו מרכיבים זן של אותו מין אשר מתאפיין בתכונות ייחודיות שאותן אנו רוצים להציג. הרכבה כזאת חייבת להעשות כשהעץ צעיר (לרוב בשנתו הראשונה), תוך הקפדה על שמירה של קרבה גנטית ככל שניתן, זאת על מנת שהאיחוי יתבצע על הצד הטוב ביותר, לא יהווה נקודת חולשה בעץ ולא יפגע באסטטיות ובפרופורציות בין התעבות הכנה אל מול הרוכב.
כאשר אנו מרבים עצים בצורה וגטטיבית (ייחורים) אנו מונעים ייתכנות של נקודת חולשה במקום ההרכבה בעץ. גם מבחינה אסתטית, גזע העץ נראה יותר טוב. החיסרון בריבוי מסוג זה הינו בקושי הביצוע. לא כל מין ניתן להשריש בקלות ובכמויות גדולות, ולכן לרוב מעדיפים לבצע הרכבה. חיסרון נוסף בריבוי כזה הוא בכך שנשארות גם התכונות הפחות טובות של הזן שרצינו לשכפל. הדבר עלול לבוא לידי ביטוי ברמה נמוכה יחסית של עמידות, כושר צימוח והתפתחות של הזן.
דוגמה טובה מאד לכך היא בריבוי עצי הלגוסטרמיה. אנו מרכיבים זנים שונים של לגוסטרמיות בשל המגוון בצבעי הפריחה. הזנים החדשים שנכנסו לשוק בשנים האחרונות חלשים יותר מהזנים הוותיקים בכושר הצימוח ועמידותם למחלת הקימחון. לכן לרוב משתמשים בלגוסטמיה וורודה לילך או בלבנה (חזקות ומהירות במיוחד) ככנות להרכבות של הזנים החדשים, על מנת להגביר את מהירות הצימוח של העץ. אין זה אומר שהדבר יפתור לנו בעיות אחרות, כמו הרגישות לקימחון ו/או עוצמת ומשך הפריחה. ביצוע הרכבה במקרה הזה גם לא ימנע בעיות קיימות אחרות כמו ריבוי החוטרים שפורצים מצוואר השורש, וגם לא את הפוטנציאל התמידי להשתלטות הכנה החזקה, שלאורך הגזע, מתחת לרוכב החלש יחסית (נפוץ מאד בהרכבות הלגוסטרמיה).
בעצים קטנים, איטיי צימוח וכאלו בעלי כושר איחוי מושלם כדוגמת לגוסטרמיות, תות בכות, ספורה בכותית וכדומה, ההרכבה יכולה להתבצע בגובה, לפני התפצלות הענפים. מקום ההרכבה הגבוה אינו מהווה סיכון ונקודת חולשה. לדוגמה הלגוסטרמיה ההודית היא עץ קטן (כ 4-8 מטר גובה), בעלת כושר צימוח יחסית איטי ומתאפיינת ביכולת איחוי גבוהה במיוחד, מאפיינים אלה תורמים לקשיחותו של הגזע ולעמידות מקום ההרכבה לאורך שנים, אין חשש לשבר או קריסה של העץ בעתיד.
הרכבות בגובה נעשות לעיתים רחוקות גם בזני עצים בעלי פוטנציאל גדול מימדים. הדבר קורה כאשר אנו מתכוונים לשמר עץ כזה בעיצוב מסוים ובצורה קומפקטית יחסית לגודלו האופייני (עצי תות מעוצבים, עצי סיסם אופקי). כל זה מתאים כל עוד אנו מקפידים לבצע גיזום חוזר וקבוע לאורך השנים, במידה ועצים אלו לא יטופלו לאורך השנים ישנו חשש גדול שבעתיד מקום ההרכבה בגובה יהווה נקודת חולשה ובתנאי קיצון העץ עלול להישבר ולקרוס.
בעולם הרכבות בגובה הן נפוצות, אך יש לכך חיסרון גדול כאשר המשך הטיפול בעץ עובר לידיים לא מקצועיות. בארץ לרוב לא שמים מספיק דגש על המשך הטיפול בעצים. בעצים המורכבים, נפוצה התופעה של פריצת לבלוב ענפים חדשים מהזן המקורי (הכנה עליה הורכב הזן המיוחד). אם אין מי שיידע לזהות את אותם ענפים ולהסירם בזמן, אם בכלל, נקבל עצים מעוותים שהכנה המקורית צומחת מתחת להרכבה, משתלטת ומנוונת את הזן המיוחד אותו רצינו להציג. בכך אנו למעשה מפספסים את כל המטרה שבשתילת העץ המורכב. לכן על כל מקרה מומלץ בכל העצים המורכבים בארץ, לבצע את ההרכבה במקום נמוך ככל האפשר, האידאל יהייה בביצוע ההרכבה בצוואר השורש.
בעצים בינונים וגדולים (8-25 מטר גובה) המצב כבר יותר מורכב. הרבה משקל (תרתי משמע) תלוי ברמת הקרבה הגנטית בין הרוכב לכנה באותו המין. הקרבה הכי אופטימלית הינה במקרה שאנו מרכיבים רוכב של זן מסוים על כנה זריעה שיצאה ממקור העץ הרוכב דבר שלרב לא אפשרי. ככל שיש פער או מרחק גנטי בין הזן החדש לכנה של אותו המין, כך גדל הפוטנציאל שמקום ההרכבה יהווה נקודת חולשה בעתיד. בחלק גדול מהמקרים אלו עצים בעצי כושר צימוח גבוה, דבר שמשפיע על צפיפות העצה בעץ ועל קשיחותו. לדאבוננו במקרים רבים אין בקרה על מבצעי ההרכבות ועל ביצוע הרכבה של זנים הקרובים מספיק גנטית.. על מנת לצמצם ואף למנוע בעיות קריסה ושבירה בעתיד יש לבצע את ההרכבות רק באזור צוואר השורש כאשר העץ צעיר (בשנתו הראשונה). זה המינימום הנדרש בכדי שנוכל להבטיח מניעת סכנות קריסה או שבר בעתיד.
את כל המינים והזנים ניתן למצוא אצלנו במשתלה, כאשר חלקם ייחודים אך ורק למשתלה שלנו.
המשתלה מוכרת בסיטונאות וללקוחות פרטיים, בתיאום מראש. ג’וי 054-8680199 | משרד 08-8573047 | משרד- הזמנות בוואטסאפ 054-8680188 | ilanursery@gmail.com
© כל הזכויות שמורות לאילן משתלות בע”מ. אין להעתיק או לשכפל פריטים מתוכן הדף ללא אישור
עץ יחיד:
מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום
מייצר 700 ק”ג חמצן
קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני
מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה
ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום
חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים
העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.
בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.
המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:
*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית
הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.
גילו מתקרב ל-5,100 שנים!
גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”
הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.
גובהו 115 מטר
גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!
עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.