ההעדפה בארצנו הקטנטונת היא לשאוף לפאר את הרחובות בעצים ירוקי עד. לכאורה – התפיסה הגיונית ונהירה. שכן, אנחנו מעדיפים את התפאורה ירוקה כל השנה, במיוחד במדינה חמה כמו שלנו. נכון, באירופה כמעט לא נמצא עצים כאלה ברחובות. הם לא יעמדו בטמפרטורות הנמוכות של החורף, הנמשכות לאורך זמן, ולעיתים יורדות עמוק מתחת לאפס. באקלים כזה אפילו מתבקש לוותר על צל בחורף, וליהנות מכל קרן שמש אפשרית. אבל בחורף השמשי הישראלי? לכאורה אמור להיות מגוון מספיק רחב של עצים שאינם נשירים, שיציגו גם בחורף עלווה נאה. בפועל, למרות המגוון הרחב, חלקם הגדול לא מתאים לשימוש כעצי רחוב. על כן אנחנו אף ‘מתפשרים’ על נשירים מותנים בידיעה שהם יהיו ערומים או ערומים למחצה בחודשי החורף, תלוי בעוצמת הקור.
מוזמנים לשתף:
יחד עם ההעדפה זו, אנחנו נוטים בעיקר לטובת עצים מהירי צמיחה. שכן אין לנו את הסבלנות לחכות שנים ארוכות עד שנוכל ליהנות מהמופע של עץ בוגר. מהנפח, הצל, העלווה המלאה, הפריחה – בעצים שהפריחה משמעותית, מהגזעים הנאים שניתן לראות בזנים שונים, וכדומה. כך למעשה נדחקים ומתפספסים מהרחוב מינים רבים, מיוחדים ובעלי ערך, המשתבחים עם השנים, כדוגמת עצי אלון אדר, אלות, ליקווידמבר, פרארכידנדרון מעוקל או מגנוליה.
אלא שהשילוב הזה הוא אליה וקוץ בה. ירוקי עד מהירי צמיחה עלולים להיות גדולים ואגרסיבים מידי, באופן שפוגע בהתאמתם למרחב העירוני. דוגמה לכך הם זני האיקליפטוסים הגדולים (מקור, טורלי, לימוני או בהיר קליפה) והפיקוסים השונים (השדרה, מעוקם, חלוד ועוד). כושר הצימוח האדיר שלהם ידרוש מאיתנו תשומת לב רבה וטיפול אינטנסיבי בעיצוב וגיזום. עם השנים עצים אלה גם ירימו את המדרכות ועלולים לפגום בתשתיות בסביבתם.
ירוקי עד נוספים, כמו הכרבל לביד, המגלון האפריקאי והקופיניון, הם בעלי פרי עסיסי שמלכלך מאוד וגם עלול למשוך בעלי כנף, המלכלכים עוד יותר בלשלשת שלהם. שלא לדבר על הקיגליה המנוצה (עץ הנקניקים) – שפריה הגדול והכבד מסכן את העוברים תחתיה. גם במקרה של לגונריית פטרסון קיים חשש מהפרי, היוצר גירוי במגע עם העור. גם רגישותו לפייחת פוגמת באיכותו כעץ רחוב.
חשוב להזכיר גם את המילה ירוקת העד (למרות שאיננה ירוקת עד אמיתית). על פניו מדובר בעץ רחוב מצוין ועל כן היום הינו מן הנפוצים בארץ. הוא בעל כושר צימוח מהיר במיוחד, הידוע בזוויות ענפים חדות. בארץ נוטים העוסקים במלאכה להזניח את נושא גיזום ועיצוב העץ, החשוב בעיקר בשנותיו הראשונות. התוצאה – עצים בוגרים לא מאוזנים, מרובי ‘לחיצות ענפים’, בשל ריבוי ענפים היוצאים מאותו מקום, בגזע ובשלד המרכזי.
‘חוסר האונים’ שבהיעדר די משאבים בטיפול בעצי מילה ירוקת עד הופכים את שדרות המילה למסוכנות, כאשר פוטנציאל שבירת הענפים רק עולה עם השנים. בנוסף כמעט כל המילות הנשתלות בארץ הן מריבוי בזרעים. התוצאה הינה שדרות לא אחידות בצורת נוף, גודל העץ, צורת עלים, מופע הפרי והשלכת.
גם הברכיכטון הצפצפתי מהווה דוגמא טובה לעץ בעל פוטנציאל לא ממומש, להיות עץ רחוב מצטיין. למרבה הצער השימוש בו כעץ רחוב כמעט פסק. הן בשל עיצוב לא טוב במשתלות הגידול לאורך השנים (כיתום מוביל העץ וביטול הבקרה האמירית) והן בגלל שריבו את העץ מזרעים, מה שיצר שונות גדולה בין הפריטים, שבאה לידי ביטוי בצורת העלים, בגודל הנוף, צבע הפריחה ואפילו צבע גזע העץ.
האלון המצוי, אלון הגלעין או אלון השעם מלכלכים והבלוטים מהווים סכנת החלקה, מה גם שהם לא עונים להגדרה של מהירי צמיחה. גם האדר הסורי, הפיטוספורום הגלוני, הפודוקרפוס או הקטלב המשונן, יכולים להיות עצי רחוב מרשימים, אך רק בבגרותם. עד אז – הם איטיים בצמיחתם, ויציגו את תפארתם רק לאחר שנים של עיצוב וטיפול נכון.
אז ניסינו להתחכם, לקחנו ועיצבנו מינים שבאופיים הינם למעשה שיחים, וניסינו להפכם לעצי נוי עבור רחובותינו. בחלק מהמקרים זה עבד חלקית כמו עם ליגוסטרום יפני, קלסטימונים או הומולנטוס צפצפתי. אלה עצים בעל אופי שיחי עם כושר צימוח בינוני, בעלי פוטנציאל להיות עצי רחוב קטנים מצויינים. אבל הם צריכים תנאים אופטימלים וטיפול צמוד. כאשר זה לא קיים אנו רואים כישלון והתנוונות של העצים. כתוצאה מכך השימוש בהם הולך ופוסק כעצי רחוב, וחבל שכך.
חבריהם כמו היביסקוס סתריה, דק פרי ‘הגר’, קליאנדרה אדומת פרי ופלפלון דמוי אלה, יותר נפוצים בשימוש, בשל כושר ההישרדות הגבוה שלהם ומהירות צמיחתם. אך יחד עם יתרון זה מגיע גם חיסרון ניכר. עצים דומים דורשים טיפול וגיזום חוזר באופן אינטנסיבי בשנים הראשונות עד לביסוס שלד איתן. אך לעצים אלה לא ניתן לבנות שלד שיהיה ‘עצמאי’ עם השנים, בשל צורת הגיזום. ועל כן במקרה הזה זוהי חתונה קתולית. תמיד, כל סתיו, יהיה צורך לחזור ולגזום אותם.
ככלל, אנו סבורים שלא נעשה די בארץ על מנת למצוא פתרונות הולמים לעצי רחוב ירוקי עד. משתמשים במה שיש, ולא במה שנכון ומתאים. בהקשר הזה, החלטנו להרים את הכפפה אצלנו במשתלה, ואנו עמלים על תחליפים מתאימים.
הפתרון הוא בפיתוח והרכבה של זנים, המשמרים ומעצימים תכונות מסוימות, באופן מבוקר. בהקשר של פריחה למשל, ניתן לומר שלרוב ירוקי העד אין פריחות הנראות לעין, או שפריחותיהם אינן משמעותיות. לחילופין, עצים כמו הקליאנדרה אדומת הפרי, הקלסטימון, הדק פרי והיביסקוס סתריה – שלהם פריחה מרשימה, אינם עצי רחוב מובהקים, אלא עצים קטנים או שיחים גדולים שעוצבו על גזע, ועל כן אינם בעלי העמידות וקשיחות העצה הנדרשים לעצי רחוב.
אנחנו מציעים שני עצים פורחים, ומאמינים שבעתיד הקרוב יהפכו אלה לעצי רחוב מובילים בערי הארץ. הראשון מהווה מקור גאווה משמעותי עבורינו – בוהיניה פנינה – שהוא כולו פיתוח שלנו. עץ רחוב מוצלח, ירוק עד, עם פריחה אדומה בוהקת ומרשימה, שמתחילה בשלהי החורף ונמשכת ברצף עד תחילת הקיץ. ייחודה הגדול נובע מהיותה עקרה. המשמעות היא שאינה מצמחת פרי – התרמילים החומים הרבים שפוגמים במראה העץ ובמרכיב הנוי שלו. את ה’פנינה’ ניתן כבר לרכוש בימים אלו במשתלה (אביב 2017)
מין פורח נוסף הייחודי לנו בארץ, הוא הפונוגמיה המנוצה. עץ שהובא לארץ לפני כ-30 שנה ו’התפספס’, כי השימוש בו, מאז ועד היום, מוגבל מאוד. העץ בגודל בינוני, ירוק עד כמובן, ומרהיב באביב עם פריחה ריחנית בגווני ורוד-סגול. בעל עמידות מרשימה, מצטיין באקלים חם, ומסתדר אף עם מופעי קרה קצרים. מתאים לרוב אזורי הארץ, למעט ההר הגבוה, שכן פחות נוח לו באיזורים של קור מתמשך. הוא גם לא בררן עם סוגי הקרקע, ויכול לצמוח אפילו באדמות מלוחות וגיריות. ניתן יהיה לרכוש פריטים בוגרים שלו באביב הבא (2018)
לאור מה שהזכרנו קודם, דוגמה נוספת לעץ ירוק עד (בערך) שיותר מותאם לרחובות הערים, למרות שפריחתו איננה משמעותית, היא המילה ירוקת העד. כאמור היא נפוצה מאד ברחובות ונחשבת עץ מוצלח. אך יש חשיבות גדולה בבידוד והרכבה של זן ‘מצטיין’ אשר יפגין אחידות בצורת הנוף, בעלווה, מופע התרמילים, או במקרה שלנו, מופע ללא תרמילים ובשלכת. מילה ירוקת עד ‘פרפקט בול’ הינה פרי פיתוח של המשתלה, המשמר זוויות ענפים רחבות (המשמעות היא חוזק ומניעת שבירה של ענפים), נוף עגול מדוייק ונאה, והיעדר מופע הפרי שפוגם ביופיה. גם את הברכיכטון הצפצפתי הזכרנו מקודם, גם במקרה הזה בודדנו זן נבחר, ‘מצטיין’, הלו הוא ברכיכטון צפצפתי ‘עלה קומפור’. במקרה הזה אנו משמרים צורת נוף פרמידלית שבבגרות תהפוך ליותר אובלית, צורת עלווה אחידה ומבריקה, פריחה ורודה וגזע ירוק.
בשנה הבאה נפרסם דוגמה נוספת לעץ ירוק עד המתאים ואף מושלם לרחובות הערים בארץ, שיהיה נפוץ בעתיד כעץ רחוב. מבטיחים ששווה לחכות בסבלנות.
ממשיכים לחפש ולהביא זנים מיוחדים ומצטיינים, בשאיפה לעתיד טוב וירוק יותר עבור עצי הנוי בישראל.
המשתלה מוכרת בסיטונאות וללקוחות פרטיים, בתיאום מראש- 054-8680199 | משרד 08-8573047 | משרד- הזמנות בוואטסאפ 054-8680188 | ilanursery@gmail.com | החריש 37, נווה מבטח
© כל הזכויות שמורות לאילן משתלות בע”מ. אין להעתיק או לשכפל פריטים מתוכן הדף ללא אישור
עץ יחיד:
מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום
מייצר 700 ק”ג חמצן
קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני
מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה
ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום
חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים
העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.
בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.
המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:
*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית
הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.
גילו מתקרב ל-5,100 שנים!
גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”
הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.
גובהו 115 מטר
גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!
עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.
