תרבות האינסטנט ועצי החורש בישראל

ומאגדה למציאות. אנחנו רואים בהקדמה קטנה זו את סיפורם של עצים איכותיים ביותר כדוגמת אלונים, אדרים או אלות. עצים שמקומם הראוי נפקד, שיכולים להיות עצי שדרה וגן נפלאים, אך אינם זוכים לכבוד הראוי, והשימוש הנעשה בהם לא מספיק נרחב. תחתם נבחרים עצים מתוך מחשבה על עלויות נמוכות (שימוש בעצים נפוצים), עדיפות לעצים בעלי כושר צימוח מוגבר וצורך באחזקה וטיפול מינימליים, ולמעשה השיקול הוא שימלאו את תפקידם כמה שיותר מהר. הורגלנו והתרגלנו למציאות של ‘תוצאות כאן ועכשיו’.

אין אנו מזלזלים בשיקול כזה. לעיתים הוא אפילו חשוב. הרי לא נרצה לראות אזורי גינון נרחבים, עם עצים צעירים, שלא נותנים די צל ולא מפארים ביופיים במשך שנים רבות, עד שיתפתחו ויגיעו לבגרות. אולם היינו רוצים לראות איזון. לצד המחשבה על הטווח הקצר, היינו רוצים שתוקם גם התשתית לעתיד הרחוק יותר.

תכונות עצי האלון, האדר והאלה

המשמעות הבוטנית הראשונה של עץ בעל צימוח איטי היא התפתחות מיטבית לאורך זמן. זו מבטיחה עצה חזקה, עמידות גבוהה ואורך חיים ממושך יותר. מהירות הצימוח האיטית יחסית, מאפשרת לנו מרווח זמן רחב יותר, בו אנו יכולים לעצב את העץ בצורה אופטימלית, מבלי לחשוש שהעץ ‘יאבד’ את צורת העיצוב שלנו, לרב העיצוב יהיה פשוט יותר ויישמר לאורך תקופות זמן ארוכות. חוזקה של העצה מאפשר ענפים עבותים ומסועפים ללא חשש משבירות. כל אלו תורמים למבנה נוף מרשים. חשבו על מראה של עץ עתיק. על הערך האסטטי שיהיה בבוא היום לעצים האלה, בעלי פוטנציאל תוחלת חיים של עשרות רבות ואף מאות שנים.

 כאלה הם הזנים השונים של האלונים, האדר והאלות, המצטיינים במראה דקורטיבי. לרובם גזע פיסולי, מחורץ ומיוחד, לעיתים גם בגוון לא שגרתי. יש בהם כאלה שמלבלבים בצבעים מרשימים, ולאחרים שלכות במגוון צבעים, חלקם נאים לעין באופן יוצא דופן, עמידותם ונוכחותם יקרים מפז.

אך לדאבוננו לא נתקל  בעצים כאלו ברחובות הערים שלנו. העצים ה’חלוציים’ , הנפוצים והמהירים, כגון פיקוסים, אלביציה צהובה, סיגלון או פלטופורום נגזמים ואף נגדמים היום באופן אגרסיבי, תוצאה של עיצוב וטיפול שגוי לאורך שנים, ובעיקר מפאת חוסר התאמתם לרחובות ערי הארץ.

אלון השעם הוא דוגמה מצוינת לגזע מיוחד ויפה. ייחוד נוסף שלו הוא בעמידות לתנאי טמפרטורה קיצוניים, וזאת על אף שהוא ירוק עד! דוגמה נוספת – אלון התבור, משדר גם הוא עוצמה. עץ בעל גובה בינוני, אך מראה מוצק, רחב מאוד ביחס לגובה, שגם בתקופת השלכת, בהיותו עירום מעלים, מרשים מאוד עם ענפיו העבותים. זאת ועוד, יחסית לאחיו האלונים, הוא מהיר יותר בקצב צימוחו (בדומה, אגב, לאלון ארך העוקצים, שגם קצב הגדילה שלו מהיר משל שאר בני משפחתו). גם אלון הגלעין, הגדול במשפחה זו, הוא עץ עמיד לתנאי מזג אוויר, חרף היותו ירוק עד.

האלון המצוי, הוא דוגמה טובה לפיספוס בשימוש בעצי האלון. הוא מתאפיין בצימוח איטי ולכן מוותרים עליו כל כך בקלות. האלון המצוי הוא עץ קטן, ירוק עד, עלוותו מבריקה בצבע ירוק כהה ולבלוב העלים הצעירים אדמדם, העץ עמיד במיוחד ומאריך חיים.

בעולם השימוש באלונים כעצי רחוב נפוץ. בארץ השימוש מוגבל, לרוב בטענה שפירות האלונים, הבלוטים, מהווים מפגע תברואתי ואף סיכון להחלקה. יש בזה מן האמת, אולם פירות הנושרים מהעצים במדרכות הערים הם אירוע נפוץ ולא דבר חדש. כולם מכירים את פרותיהם של עצי הפיקוס, הכרבל, הקופניון האנקרדי, המייש הדרומי ועוד. היתרון בבלוטים (פירות האלונים) הוא שאינם עסיסיים, לא מכתימים את המדרכות ולא מושכים עטלפים ובעלי כנף אחרים. בכל מקרה, עד שנכריע בסוגיה הזאת, יש עוד כל כך הרבה מקומות הראויים לשימוש באלונים, כמו צדי-דרך, גנים ובעצם בכל מקום אחר שאינו מרוצף.