لا تتردد في المشاركة:
الاسم الشائع: تابوبيا وردية
المنشأ: أمريكا الوسطى والجنوبية
طبيعة الشجرة: شبه نَفْضِيّة
شكل النمو (التاج): بيضوي
الإزهار: وردي بنفسجي مائل إلى الليلكي
موسم الإزهار: الربيع
الثمار: قرون بنية إلى سوداء
الارتفاع عند البلوغ: 12 م
القطر عند البلوغ: 6 م
سرعة النمو: متوسطة إلى سريعة
الريّ: مقتصد، يُنصح بريّ مساعد
التربة: جميع أنواع التربة ما عدا المالحة
التحمل المناخي: مقاومة للحرارة والرطوبة، حساسة للبرد
الاستخدامات: منفردة، مجموعات، جادات، ظلّ
لشجرة التابوبيا عناقيد كثيفة من الأزهار الوردية الزاهية، تُعدّ من أجمل الإزهارات في عالم الزينة. في مراحلها الأولى يكون معدل نموها متوسطًا، وتحتاج إلى ريّ منتظم ومساعدة في الترسخ، بينما تزداد سرعة نموها عند البلوغ وتستطيع العيش دون ريّ إضافي، مع أنها تفضّل الأجواء الرطبة. وبصفتها شجرة شبه نَفْضِيّة (متساقطة الأوراق جزئيًا)، فهي قادرة على تحمّل درجات الحرارة المنخفضة وحتى موجات الصقيع، كما أنها تنمو جيدًا في المناطق الحارة ولا تتأثر بموجات الحرّ. تُعتبر من الأشجار القوية ذات الخشب الصلب والمتين، وجذورها غير سطحية بل عميقة، مما يجعلها مناسبة للزراعة في الحدائق حتى بالقرب من شبكات الصرف والمياه، وهي مثالية كشجرة شارع أو جادة. بسبب تكاثرها بالبذور، قد تختلف درجة تساقط الأوراق من شجرة لأخرى، وكذلك لون الأزهار وحجمها وكثافتها. بعض الأشجار تُزهر بعد تساقط الأوراق بالكامل، وأخرى تُزهر مع بقاء أوراق الموسم السابق أو مع ظهور أوراق جديدة. لتجنّب هذا التفاوت وضمان خصائص متوقعة وثابتة، يُنصَح باستخدام الأشجار المطعّمة، خاصة عند الزراعة في مجموعات أو كشجر شارع. من بين هذه الأصناف يظهر الصنف المطعّم تابوبيا “سانتا باربرا”، وهو يتميّز بمعدل نمو أسرع من التابوبيا الأصلية، كما أن أوراقه تكون متساقطة جزئيًا فقط في المناطق الحارة.
تجدر الإشارة إلى وجود صنف آخر من التابوبيا ذات الإزهار الأصفر، لكنه غير شائع في البلاد، إذ إنه من الأشجار الاستوائية التي تنمو ضمن نطاق محدود من الظروف المناخية، كما أن معدل نموه بطيء جدًا مما يجعله أقل تفضيلًا.
עץ יחיד:
מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום
מייצר 700 ק”ג חמצן
קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני
מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה
ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום
חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים
העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.
בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.
המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:
*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית
הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.
גילו מתקרב ל-5,100 שנים!
גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”
הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.
גובהו 115 מטר
גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!
עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.