لا تتردد في المشاركة:
الاسم الشعبي: الصفصاف الباكي (المُتدلي)
المنشأ: الصين
طبيعة الشجرة: شجرة متوسطة، نَفْضِيّة
شكل النمو (التاج): متدلٍ
الإزهار: في الربيع، دون أهمية بستانيّة
الثمار: في الصيف، دون أهمية بستانيّة
الارتفاع عند البلوغ: 10–15 م
القطر عند البلوغ: 8–12 م
سرعة النمو: سريعة جدًا
العمر: قصير
الريّ: ريّ منتظم في الصيف
التربة: غنية ورطبة، غير مالحة أو كلسية
الملاءمة الجغرافية: غير ملائمة للنقب، لغور الأردن وللعربة
التحمل المناخي: تحمّل للبرد، للصقيع وللحر الشديد
الاستخدامات: شجرة منفردة، مجموعات، مسطحات عشبية

شجرة متوسطة ونَفْضِيّة، ثنائية المسكن، ذات شكل مُتدلي مميز وواضح ومعروف جدًا في المشهد الطبيعي المحلي، على الرغم من أن موطنها الأصلي هو الصين. في أصلها تنمو الشجرة على ضفاف الأنهار، وهي بالفعل تفضّل بيئة رطبة وتتطلب ريًا غزيرًا إذا لم تكن مزروعة في مثل هذه البيئة. أوراق الشجرة خضراء، مسننة قليلًا وطويلة جدًا. تسقط الصفصاف أوراقها في نهاية الخريف في مشهد تساقط أصفر اللون. تزهر الشجرة في الربيع بإزهار عديم الأهمية البستانيّة (لكنه محبب جدًا للنحل)، وتعقد ثمارًا لا تحمل أهمية بستانيّة أيضًا. جذع الشجرة لونه بني داكن حتى أسود، ويميل إلى التفرع على ارتفاع منخفض جدًا إذا لم يُشكَّل بالشكل الصحيح. ومن جهة أخرى، يمكن أن تكون الشجرة تشكيلية جدًا أيضًا. أغصانها متدليّة بشكل درامي، وتكوّن تاجًا واسعًا ومهيبًا يوفّر ظلًا كثيفًا. تُعد جذور الشجرة عدوانية جدًا، ولذلك لا يُنصح بزراعتها قرب المباني، أو منشآت الصرف الصحي، أو الأرصفة. الصفصاف البابلي مقاوم لظروف البرد والحر الشديدين السائدين في بلادنا، لكنه غير ملائم للمناطق الصحراوية بسبب فقر التربة ونقص الرطوبة. يفضّل تربة غير مالحة، ولا ينجح في الترب الكلسية جدًا.
يُعد الصفصاف البابلي شجرة حساسة نسبيًا، تنمو بسرعة كبيرة لكنها لا تعمّر طويلًا في البلاد بسبب الظروف غير المثالية لها، إلا إذا زُرعت مباشرة قرب مصادر المياه. في الصين، بالمقابل، توجد أفراد عمرها مئات السنين. شكلها الخاص، التشكيلي والدرامي يجعلها شجرة جذابة لا بديل لها، وتستحق الاستثمار فيها والحرص على العناية الصحيحة بها.
עץ יחיד:
מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום
מייצר 700 ק”ג חמצן
קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני
מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה
ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום
חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים
העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.
בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.
המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:
*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית
הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.
גילו מתקרב ל-5,100 שנים!
גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”
הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.
גובהו 115 מטר
גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!
עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.