لا تتردد في المشاركة:

رُمّان شائع (ووندرفول)

Punica granatum ‘Wonderful’

المنشأ: شمال فارس
طبيعة الشجرة: نَفْضِيّة
شكل النمو (التاج): مستدير
الإزهار: أزهار ممتلئة بألوان الأحمر والبرتقالي والوردي
موسم الإزهار: الربيع
الثمار: كروية
الارتفاع عند البلوغ: 2–6 م
القطر عند البلوغ: 4 م
سرعة النمو: سريعة
الريّ: اقتصادي، يُنصح بريّ مساعد مرة واحدة في الشهر
التربة: جميع أنواع التربة
الملاءمة الجغرافية: جميع أنحاء البلاد
التحمل المناخي: يتحمل ظروف الطقس القاسية
الاستخدامات: شجرة منفردة، مجموعات، للتغطية، في حاويات، أفنية

איור עץ מרובה גזעים
העץ יכול להיות גם בתצורה רב גזעית

الرمان الشائع هو شجرة فاكهة صغيرة، وأحيانًا يكون شجيرة، نَفْضِيّة (متساقطة الأوراق)، يتراوح ارتفاعها بين نحو 2–6 م. وهو شائع جدًا في البلاد إلى حدّ اعتباره نباتًا هاربًا من الزراعة (نبات دخيل). يُزرع على نطاق واسع في بساتين الفاكهة والبساتين التقليدية، وكذلك في حدائق الزينة. يُعد الرمان في طبيعته شجيرة كبيرة أكثر من شجرة، لكن يمكن تشكيله كشجرة صغيرة متعددة السيقان لتناسب الحدائق المنزلية، كما تُزرع في حدائق الزينة أيضًا أصناف قزمية. الرمان الشائع لا ينمو بريًا في البلاد، وهو أحد نباتات “الأنواع السبعة” رغم أن موطنه الأصلي على الأرجح شمال إيران (فارس). وقد انتشر إلى أنحاء العالم، ووصل إلى منطقتنا قبل أكثر من 4000 سنة.

نهايات أفرعه مزودة بأشواك خفيفة، أوراقه متقابلة، ولونه عند التبرعم يميل إلى الاحمرار، وفي الخريف يتحول لون أوراقه إلى الأصفر بدرجة مميزة وخاصة. تبعًا للصنف، يزهر الرمان الشائع في الربيع وتنضج ثماره في الصيف. أزهاره زينة جميلة، ولا سيما ثماره. الزهرة حمراء، بارزة وجذابة، قطرها نحو 5 سم، وطولها أكبر من ذلك. لها ستة فصوص كأس جلدية تبقى حتى بعد تطور الثمرة، ويكون لونها مشابهًا للون قشرة الثمرة وفقًا للصنف وظروف النمو. بتلات الزهرة حمراء، رقيقة ومجعدة، والأسدية كثيرة. لا تحتوي الزهرة على رحيق، لكنها غنية بحبوب اللقاح، وتُلقّح بواسطة الحشرات المحبة لحبوب اللقاح. الثمرة كثيرة البذور، حيث يُغلَّف كل بذرة على حدة بغلاف عصيري يشبه اللُّب، يتكوّن من قشرة البذرة نفسها. لون هذا اللب وردي أو أحمر، وهو الذي يمنح الثمرة طعمها ورائحتها الحلوة. الثمرة كروية، يتراوح قطرها بين نحو 8–18 سم، ويبلغ وزنها قرابة نصف كيلوغرام. تنتشر البذور بواسطة الطيور التي تأكل اللب وتطرح الجزء الصلب (البذرة نفسها). تُنسب إلى جميع أجزاء الثمرة فوائد صحية مهمة، مثل احتوائها على مضادات الأكسدة والمساهمة في تنظيم ضغط الدم وغيرها. في أواخر الربيع (مايو) يمكن تغليف بعض الثمار بأكياس ورقية، وبذلك يُمنع وصول الآفات إليها ويمكن الحصول على ثمار جميلة من دون استخدام مبيدات ومن دون حشرات مثل فراشة الرمان وذبابة الفاكهة وغيرها. كما يُنصح بتعليق مصائد للذباب وتنفيذ معالجات وقائية. وبسبب نموه العشوائي نسبيًا وحاجته إلى صيانة متواصلة، يُعد أقل ملاءمة للحدائق الزينة الخاصة.

يُزرع الرمان للاستهلاك الطازج ولإنتاج العصير، كما يُستخرج منه أيضًا شراب الرمَّان (الغرينادين) وكذلك نبيذ الرمان. وبفعل ازدياد طلب المستهلكين، تسارع تحسين وتطوير زراعته في البلاد خلال السنوات الأخيرة. توجد أصناف متعددة، منها الحامض ومنها الأكثر حلاوة، ومنها المبكر ومنها المتأخر في نضج الثمار خلال الموسم. من الأصناف المعروفة: “روش هَفَرَد” وهو صنف حلو ينضج في أواخر أغسطس–سبتمبر، ثماره ذات قشرة وردية وله مدة تخزين متوسطة؛ “الرمان الأسود” وهو صنف قابض، ثماره حلوة-حامضة، ينضج متأخرًا (نوفمبر–ديسمبر) وقشرته سوداء؛ وصنف “ووندرفول” الذي تكون ثماره أكثر احمرارًا، وهو الصنف الذي نسوّقه في مشتلنا. في الماضي استُخدمت الجذور والقشور والبذور في تحضير الحبر والأدوية. وعلى مدى أجيال طويلة ظهر الرمان في الفسيفساء. الرمان الشائع هو النوع الوحيد في فصيلته، ويُعد قريبًا بعيدًا لشجرة الآس.

עץ החיים

עץ יחיד:

מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום

מייצר 700 ק”ג חמצן

קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני

מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה

ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום

חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים

עלי שלכת

העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.

בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.

סגולות השקד

השקד הינו עץ יפה והדור בפריחתו. פירותיו חשובים, טעימים, מזינים ובעלי סגולות רפואיות רבות אשר רובם כבר הוכחו במחקרים רבים.הוספת השקדים לתפריט היומי מסייעת לחיזוק ותפקוד הגוף.
  • השקדים מכילים כ-60% שומן, בעיקר חומצות שומן חיוניות המסייעות לשמירה על הלב.
  • לחומצות שומן אלה יתרונות נוספים חשובים לגופנו, יחד עם הסיבים התזונתיים שבשקדים. השילוב המנצח הזה מסייע בירידה במשקל על ידי כך שהוא מייצר תחושת שובע ומונע מצב של אכילת יתר או צריכת מתוקים בעקבות שמירה של רמת הסוכרים בדם.
  • במחקר שנעשה באוניברסיטת פנסילבניה נמצא כי בקבוצה שבתפריט היומי שלה נכללה אכילה של 42 גרם שקדים לא קלויים, חלה ירידה באחוזי השומן והיקף המותניים. בכך ירד הסיכון של אותה קבוצת מחקר, לחלות במחלות המשויכות לסינדרום מטבולי כגון סוכרת, לחץ דם גבוה ומחלות לב.
  • שקד הינו מקור מעולה לסידן החיוני למניעת איבוד מסת עצם.
  • תמיד כדאי לצאת מהבית עם שקית שקדים ולאכול אותם ברגעים שחווים צניחה ברמת האנרגיה. אכילה של חופן שקדים מעוררת את הגוף בזכות אחוזי החלבון וויטמיני B הקיימים בהם.
  • אכילה של 5-6 שקדים לא קלויים שהושרו במים וקליפתם הוסרה מסייעת להקלה על צרבת ובחילה.

המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:

  • שקדים טריים – עד כ- 10 ביום ובשילוב עם פרי.
  • ממרח שקדיה –  בכבישה קרה וללא כימיקלים.
  • קמח שקדים – קל לשימוש, עשיר בחלבון, ויטמין E ומגנזיום. דל בפחמימות וסוכר.
  • רצוי להימנע ככל שניתן מקליית השקדים, כיוון שהחימום שלהם גורם לאיבוד מערכם התזונתי

*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית

העץ הכי קשיש בעולם

הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.

גילו מתקרב ל-5,100 שנים!

גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”

העץ הכי גבוה בעולם

הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.

גובהו 115 מטר

הזן הכי ותיק - ועמידות מרשימה ביותר

גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!

עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.

Skip to content