لا تتردد في المشاركة:

جنكو ثنائي الفصوص

Ginkgo Biloba

المنشأ: الصين
طبيعة الشجرة: نَفْضِيّة
شكل النمو (التاج): بيضوي مرتفع
الإزهار: بلا أهمية بستانية
موسم الإزهار: الربيع
الثمار: تشبه المشمش، صفراء، تنمو في عناقيد
الارتفاع عند البلوغ: 25–40 م
القطر عند البلوغ: 6–9 م
سرعة النمو: متوسطة إلى بطيئة
الريّ: يُنصح بريّ مساعد في الصيف
التربة: تربة جيدة التصريف وغير مالحة
الملاءمة الجغرافية: غير مناسبة للنقب، لغور الأردن وللعربة
التحمل المناخي: مقاومة للبرد، للصقيع وللحرارة الشديدة
الاستخدامات: منفردة، مجموعات، شارع، بونساي

يُعدّ هذا الشجر من أكثر الأشجار إثارة للاهتمام، وذلك لكونه يُعتبر “أحفورة حيّة”، أي أنه وُجد منذ عصور ما قبل التاريخ (إذ عُثر على بقايا متحجرة له تعود إلى أكثر من 270 مليون سنة!)، ونجا حتى يومنا هذا. يُعتقد أنه أقدم شجرة على وجه الأرض. لا تزال توجد في الصين عينات منه يبلغ عمرها آلاف السنين، وتصل بعض الأشجار هناك إلى ارتفاع يقارب 50 مترًا. قدرته الكبيرة على مقاومة الآفات والأمراض، وسهولة تكاثره الذاتي، جعلت منه الناجي الوحيد من عائلته النباتية، ولهذا يُعد نوعًا فريدًا من نوعه في العالم النباتي. صلابته مدهشة لدرجة أن عدداً من أشجاره نجا من القنبلة الذرية في هيروشيما عام 1945، رغم أنّها كانت على بُعد كيلومتر أو اثنين فقط من مركز الانفجار، ولم تكتفِ بالنجاة فحسب، بل تعافت تمامًا بعد فترة قصيرة نسبيًا.

جذور الشجرة تتعمق داخل الأرض. جذعها رمادي ومُخدَّد. أوراقها مميزة، على شكل مروحة، وغالبًا ثنائية الفصوص، بلون أخضر. تساقط أوراقها أصفر ومثير للإعجاب بشكل خاص. قبل أن تصفر الأوراق، يوجد طور انتقالي فريد يكون فيه نصف الورقة أخضر ونصفها الآخر أصفر، مما يخلق مظهرًا فريدًا وجميلًا. تاج الشجرة عريض ومتفرع بزاويا واضحة. إنها مقاومة جدًا للآفات، وكذلك لظروف البرد والرياح القوية وحتى للجفاف. تفضل الشجرة الترب الرطبة جيدة التصريف، وكذلك المناطق ذات الهطول الغزير. من ناحية التربة، فهي غير متطلبة ويمكن العثور عليها في المناطق الصخرية وحتى على المنحدرات. ثمار الجنكو صفراء وتشبه المشمش، أي أنها ثمرة لحمية بداخلها بذرة. للجنكو أزهار صغيرة جدًا، تكاد لا تُرى بالعين المجردة. هي في مرحلة بدائية مقارنة بالإزهار الشائع في عالم النبات. هذه الأزهار لا تحتوي مثلًا على مبايض ولا على رحيق. لذلك لا تُلقَّح بواسطة النحل، بل بواسطة الرياح فقط، تمامًا كما هو الحال في الصنوبر والسرو، اللذين تطورا في نفس الحقبة. ومن هنا يُصنَّف الجنكو (تمامًا مثل الصنوبر والسرو) ضمن مجموعة عاريات البذور. ومع ذلك، تتطور الثمرة من أزهاره. تؤكل بذور الشجرة في الصين في المناسبات الخاصة مثل حفلات الزفاف ورأس السنة الصينية. يؤمن الصينيون بأن البذور غنية بالقيمة الغذائية، وتُعتبر أحيانًا طعامًا محفزًا للشهوة. يجب التنويه إلى أنه لا يجوز تناول كمية كبيرة من بذور الشجرة، لأن ذلك قد يؤدي إلى التسمم. هناك من ينسب إلى بذور الشجرة وأوراقها خصائص طبية مختلفة، إلا أنه لا يوجد إثبات علمي أو طبي يدعم ذلك.

جمال هذه الشجرة الكبير، وتساقط أوراقها الأصفر المدهش، وصلابتها العالية، وتاريخها العريق الذي تحمله، يجعلون من الجنكو شجرة مثيرة وجذابة جدًا. تنتشر الشجرة كثيرًا في أوروبا، لكنها ليست منتشرة في البلاد، وذلك لأن معدل نموها في سنواتها الأولى بطيء نسبيًا، ولذلك يصعب الاستثمار فيها. من يستثمر فيها سيحصل على شجرة قوية وطويلة العمر ذات مشهد خريفي (تساقط أوراق) رائع. يمكن العثور على بعض العينات أيضًا في البلاد — مثلًا في بئر طوبيا، وحتى جادّة كاملة من الأشجار في القدس، في شارع بار كوخبا في الحي الفرنسي.

עץ החיים

עץ יחיד:

מסנן ומטהר כ-1000 מ”ק אוויר מזיהום

מייצר 700 ק”ג חמצן

קולט מעל 20 טון של פחמן דו חמצני

מסוגל לספוג כ-20 ק”ג אבק בכל שנה

ולבלוע תרחיפים המכילים מתכות רעילות, כמו כספית, עופרת וליתיום

חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על ידי העצים

עלי שלכת

העצים מכינים עצמם לחורף, שבו פעילותם נעצרת. כדי לא להינזק מפגעי הקור מפחיתים העצים את שטח הפנים, ע”י השלת העלים, כצעד הסתגלותי המאפשר להם לשרוד בתנאי החורף המקשים. הקולטנים שבעלים, הרגישים לטמפ’ היורדת, מפסיקים את ייצור הכלורופיל, הכלורופיל הקיים מתפרק והצבענים האחרים שבעלים נחשפים, והעלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואפילו אדומים.

בעת שלכת הסתיו, צבעי השלכת – בעיקר האדום – מאפשרים לעלה להישאר מעט יותר על העץ וכך העץ “שואב” את שארית החומרים המזינים מהעלים ולנצלם עד תום. צבעי שלכת ביערות שלא בעונת הסתיו מאפשרת ליערנים לאתר בעיות.

סגולות השקד

השקד הינו עץ יפה והדור בפריחתו. פירותיו חשובים, טעימים, מזינים ובעלי סגולות רפואיות רבות אשר רובם כבר הוכחו במחקרים רבים. הוספת השקדים לתפריט היומי מסייעת לחיזוק ותפקוד הגוף.
  • השקדים מכילים כ-60% שומן, בעיקר חומצות שומן חיוניות המסייעות לשמירה על הלב.
  • לחומצות שומן אלה יתרונות נוספים חשובים לגופנו, יחד עם הסיבים התזונתיים שבשקדים. השילוב המנצח הזה מסייע בירידה במשקל על ידי כך שהוא מייצר תחושת שובע ומונע מצב של אכילת יתר או צריכת מתוקים בעקבות שמירה של רמת הסוכרים בדם.
  • במחקר שנעשה באוניברסיטת פנסילבניה נמצא כי בקבוצה שבתפריט היומי שלה נכללה אכילה של 42 גרם שקדים לא קלויים, חלה ירידה באחוזי השומן והיקף המותניים. בכך ירד הסיכון של אותה קבוצת מחקר, לחלות במחלות המשויכות לסינדרום מטבולי כגון סוכרת, לחץ דם גבוה ומחלות לב.
  • שקד הינו מקור מעולה לסידן החיוני למניעת איבוד מסת עצם.
  • תמיד כדאי לצאת מהבית עם שקית שקדים ולאכול אותם ברגעים שחווים צניחה ברמת האנרגיה. אכילה של חופן שקדים מעוררת את הגוף בזכות אחוזי החלבון וויטמיני B הקיימים בהם.
  • אכילה של 5-6 שקדים לא קלויים שהושרו במים וקליפתם הוסרה מסייעת להקלה על צרבת ובחילה.

המלצות ואפשרויות לשילוב שקדים בתפריט היומי:

  • שקדים טריים – עד כ- 10 ביום ובשילוב עם פרי.
  • ממרח שקדיה –  בכבישה קרה וללא כימיקלים.
  • קמח שקדים – קל לשימוש, עשיר בחלבון, ויטמין E ומגנזיום. דל בפחמימות וסוכר.
  • רצוי להימנע ככל שניתן מקליית השקדים, כיוון שהחימום שלהם גורם לאיבוד מערכם התזונתי

*תודה לגילי חדש – רפואה טבעית

העץ הכי קשיש בעולם

הפרט המוכר הכי עתיק בעולם הוא עץ מזן Pinus longaeva המוכר בשמותיו העממיים Great Basin bristlecone pine או intermountain bristlecone pine או western bristlecone pine, שנמצא ביער Ancient Bristlecone Pine שב’הרים הלבנים’ בקליפורניה.

גילו מתקרב ל-5,100 שנים!

גם העץ השני בגילו המוכר נמצא באותו יער, והוא גם כן תת זן של אותו עץ. הוא בן יותר מ-4,800 שנה. תת זן זה קיבל מהחוקרים שמדדו את גילו את השם “מתושלח”

העץ הכי גבוה בעולם

הפרט הכי גבוה בעולם הוא כפי הנראה עץ מזן
Sequoia sempervirens
שנמצא בפארק הלאומי רדווד בקליפורניה.

גובהו 115 מטר

הזן הכי ותיק - ועמידות מרשימה ביותר

גינקו דו אונתי מהווה מעין ‘מאובן חי’. הוא התקיים כבר בתקופות פרהיסטוריות.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חלקי מאובנים שלו מלפני 270 מליוני שנים!

עמידותו הרבה, והיכולת להזריע את עצמו בקלות, סייעו לו להתקיים לאורך הדורות. הוא כל כך עמיד, שפרטים בודדים שלו שרדו אפילו את פצצת האטום בהירושימה בשנת 1945, למרות שהיו במרחק קילומטר אחד או שניים בלבד ממוקד הפיצוץ. לא רק שעצים אלה שרדו, הם אףהחלימו לחלוטין לאחר זמן קצר יחסית.